בש"פ 2083/97 מיכאלי רפי נ. מדינת ישראל

העורר, יליד 1977, הואשם בשני אישומים של נסיון לבצע שוד וקשירת קשר לבצע שוד. על פי בקשת המדינה נעצר עד תום ההליכים ומכאן הערר.

על פי הנטען בכתב האישום, העבירה הראשונה בוצעה ב10.11.96-, כאשר העורר הגיע לסניף בנק הפועלים ברחוב הרצל בתל-אביב, כשהוא מצוייד באקדח צעצוע. הוא התחבא בשירותים ויצא כשהלקוחות עזבו, ובסניף נותרו רק מנהל הסניף ופקידה. כאשר נוכח העורר לדעת כי צודק המנהל בטענתו, כי הכסף כבר נעול בכספת, שוכנע לעזוב את הבנק והסתלק מהמקום. בפעם השנייה, ביום 10.2.97, פגש העורר על פי תכנון מוקדם בחברו הצעיר ממנו, קטין הלומד בבית-ספר, וכשהם מצויידים שוב באקדחי צעצוע, התכוונו לשדוד בנק אחר בתל-אביב. הם זנחו תוכניתם לגבי הבנק שנועד לשוד כיוון שראו בו תנועת לקוחות ערה, ונסעו לעבר סניף בנק אחר בתל-אביב כשהם מצויידים הפעם באקדח צעצוע אחד ובסכין (אולר). בעודם ממתינים מחוץ לסניף לשעת כושר לבצע את זממם, הזעיקו עובדי הבנק שהבחינו בהם, שוטרים. העורר ושותפו החלו להימלט מן המקום, אולם נעצרו בידי השוטרים.

השופט קמא ציין בהחלטתו, כי אף שהעורר הוא ללא עבר פלילי ואף כי צדקה הסניגורית בתיאור המעשים כ"שלומיאלים" שלא הניבו פרי, הרי יש לראות את הסיכון הנשקף מהעורר בכך שהוא דבק במטרה ולא הרפה מנסיונותיו לבצע את תוכנית השוד, ולפיכך סבר כי הוא מסוכן לציבור והורה על מעצרו ללא חלופה.

שקלתי את מכלול הנסיבות ואת טעוניהם של הצדדים בפני, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערר להתקבל. אכן, העובדה כי העורר לא הירפה מתוכניתו לבצע שוד בנק מצביעה לכאורה על סיכון הנשקף ממנו ומקיים עילת מעצר. עם זאת, נראה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה. מדובר בצעיר שאין לו רקע עברייני, שביצע את העבירות באופן לא "מקצועי", שלא היה בו כדי לסכן חיי אדם. לאחר שנתפס, הודה בחקירה ומסר פרטים מלאים. לפי הודעת הסניגורית, שנתמכה בתצהיר של אמו של העורר, מודעת משפחתו לרצינות האישומים ומוכנה לקבל על עצמה להשגיח עליו בעת שיהיה במעצר בית מלא. נראה, כי יש בכך כדי להבטיח מפני הסיכון שהעורר ישוב לסורו ויסכן את שלום הציבור פעם נוספת. אשר על כן, אני מורה כי העורר ישוחרר בתנאים של מעצר בית מלא בבית הוריו. כן תינתן ערבות של ההורים על סך 20,000 ש"ח וכן ערבות של אדם נוסף על סך 10,000 ש"ח.