בש"פ 2096-24 בש"פ 2096-24

1.לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים, החל מיום 25.3.2024, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפח"ע (מחוזי מרכז-לוד) 57347-06-23 (להלן: ההליך העיקרי) – לפי המוקדם.

כתב האישום

2.ביום 25.6.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום נגד המשיב, המונה שני פרטי אישום. פרט האישום הראשון מייחס למשיב מעשה סדום בקטינה בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיף 347(ב) לחוק וסעיף 345(א)(1) לחוק; ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק, בצירוף סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק וסעיף 345(א)(1) לחוק. פרט האישום השני מייחס למשיב ניסיון לביצוע מעשה סדום בקטינה בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(א) לחוק בנסיבות סעיף 347(ב) לחוק וסעיף 345(א)(1) לחוק, בצירוף סעיף 25 לחוק; ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק, בצירוף סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק וסעיף 345(א)(1) לחוק.

3.על פי עובדות כתב האישום, המשיב הוא אחיה הגדול של הקטינה א.א. במועד הרלבנטי לכתב האישום התגוררו השניים יחד בבית הוריהם. על פי פרט האישום הראשון, בשנים 2022-2020, בחמישה עד עשרה מועדים שאינם ידועים במדויק למדינה, המשיב נכנס לחדרה של א.א. בשעות הלילה, ובעודה שכובה במיטתה נגע בחָזֶהָ מתחת לבגדיה ובאזור איבר מינה מעל לתחתוניה. בהמשך, המשיב הכניס את ידו מתחת למכנסיה של א.א. ונגע בישבנה, ולאחר מכן, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, מספר פעמים.

על פי פרט האישום השני, ביום 18.3.2023 בשעות אחר הצהריים, כאשר המשיב וא.א. שהו לבדם בביתם, ובעת שהייתה א.א. שכובה במיטת הוריה, נגע המשיב בחָזֶהָ מתחת לבגדיה וחפן אותו. בהמשך, נגע המשיב באיבר מינה של א.א. מעל בגדיה. לאחר מכן, ניסה המשיב להחדיר את איבר מינו לישבנה של א.א. בתגובה למעשיו, ברחה א.א. מהחדר ובכך מנעה מהמשיב להמשיך במעשיו.

4.ההליכים שקדמו להליך הנוכחי מפורטים בהחלטת השופטת ג' כנפי-שטייניץ בבש"פ 812/24, שניתנה ביום 11.2.2024. בהחלטה זו, דחתה השופטת כנפי-שטייניץ את עררו של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי למעצרו עד תום הדיון בהליך העיקרי ולא לקיים עיון חוזר במעצרו.

התקדמות ההליך העיקרי

5.ביום 25.6.2023, עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לגביית עדות מוקדמת של א.א. בדיון מאותו היום, הוקרא כתב האישום למשיב ונקבעו מועדי דיונים למתן מענה לכתב האישום ולבקשה לגביית עדות מוקדמת. דיונים אלו נדחו מספר פעמים, במטרה לאפשר מיצוי ההליכים המקדמיים, לרבות הליכי המעצר והשיח הישיר בין הצדדים, וכן בשל מצב החירום בבתי המשפט בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". ביום 26.2.2023 הוגשה בקשה בהסכמה להפניית התיק לגישור, ובהתאם, לדחיית המענה לכתב האישום. בית המשפט (השופט ח' טרסי) נעתר לבקשה והפנה את התיק לגישור. ישיבת הגישור נקבעה ליום 17.3.2024, דיון למתן מענה לכתב האישום קבוע ליום 20.3.2024 והמועד ששוריין לשמיעת עדותה של א.א. קבוע ליום 30.4.2024.

טענות המדינה

6.המדינה מבקשת שאאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. לטענת המדינה, מסוכנות המשיב נלמדת מהעבירות החמורות המיוחסות לו. לטענת המדינה, מסוכנות זו מתעצמת לנוכח העובדה כי המעשים המיוחסים למשיב במסגרת פרט האישום השני, בוצעו אחרי שמעשיו במסגרת פרט האישום הראשון נחשפו והמשיב הוזהר שאם ימשיך לפגוע באחותו תוגש תלונה למשטרה. המדינה סבורה כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מהערכתו של שירות המבחן, לפיה קיים סיכון להישנות התנהגות מינית פוגענית מצדו של המשיב כלפי קטינות, וקטינות במשפחה בפרט. עוד טוענת המדינה, כי בהינתן עבירות המין שבוצעו בתוך המשפחה, קיים חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט. המדינה סבורה כי מדובר בחשש ממשי – זאת, מאחר שהמשיב העביר לא.א. מסרים באמצעות אמו, ובהינתן התמיכה הרעועה לה זוכה א.א. ממשפחתה ורגשות האשמה אותם היא חשה לנוכח מעצרו של המשיב. באשר לקצב ניהול ההליכים – המדינה טוענת כי מועדי הדיונים בהליך העיקרי נדחו מסיבות שאינן רובצות לפתחה ומפנה לישיבת הגישור ולשני הדיונים הקבועים.

טענות המשיב

7.המשיב חולק על טענות המדינה באשר למסוכנותו. כמו כן טוען המשיב כי לא נשקפת ממנו כל סכנה לשיבוש מהלכי משפטו – זאת, מאחר שאין מחלוקת אמיתית לגבי עצם ביצוע המעשים המיוחסים לו. כמו כן טוען המשיב כי מאחר שעיקר החומרה שבמעשים המיוחסים לו קשורה למעשים נושא פרט האישום הראשון, אותם ביצע בהיותו קטין, מן הראוי לפעול בעניינו בהתאם לאמור בסעיפים 6 ו-26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ולהעבירו לחלופת מעצר טיפולית בהוסטל "מעגלים" בהתאם לחוות הדעת הפרטית שהלה הגיש לשירות המבחן ולבית המשפט המחוזי. בהקשר זה, מוסיף המשיב וטוען כי למעצרו יש השלכות קשות עד-כדי-הרסניות עליו, על משפחתו הקרובה, ועל א.א. עצמה.

דיון והכרעה

8.המשיב הוא יליד מאי 2004. לפי הראיות, העבירות מושא פרט האישום השני בוצעו על ידו באחותו הקטינה בהיותו בגיר הקרוב לגיל 19. עבירות אלו כללו, כאמור, מעשה מגונה וכן ניסיון לביצוע מעשה סדום – המשך ישיר לעבירות רבות יותר וחמורות יותר אותן ביצע המשיב בהיותו קטין.

9.בנסיבות אלה, אין לי אלא להתייחס אל המשיב כאל בגיר בכל הקשור לבקשת החלופה הטיפולית למעצרו במסגרת החריג לכלל הגדול "טיפול ושיקום – במסגרת העונש, ולא לפני-כן". אמות המידה להפעלת החריג האמור סוכמו על ידי בבש"פ 4621/22 אלעסם נ' מדינת ישראל (2.8.2022), ואין לי אלא לחזור על הדברים שאמרתי באותה החלטה:

"[...] חריג לכלל של "טיפול ושיקום – במסגרת העונש, ולא לפני-כן" [...] חל, בראש ובראשונה, במצב דברים בו הנאשם כבר החל בטיפול [...] אפקטיבי [...] כאשר המסגרת הטיפולית בה הוא אמור להימצא תמנע ממנו לבצע עבירות נוספות, להימלט מן הדין ולשבש מהלכי משפט.

[...] במקרים נדירים, חריגים שבחריגים, ניתן יהיה לשחרר את הנאשם למסגרת טיפולית חדשה [...] בעלת פוטנציאל הצלחה גבוה – וזאת, רק כאשר יש בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור ולהליך הפלילי.

כדי להעמיד לנאשם, חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח, את המשך הטיפול [...] או, במקרה נדיר שיתאים לכך, את "חריג ההתחלה הטיפולית החדשה", תידרש המלצה מנומקת וחד-משמעית של שירות המבחן אשר תבסס את הצורך בטיפול ואת סיכויי הצלחתו וכן תעצב מסגרת של השגחה בטוחה וקשיחה אשר תשלול מהנאשם את האפשרות לבצע עבירות, לשבש מהלכי משפטו ולהימלט מן הדין. קיומה של המלצה חיובית כאמור היא בגדר תנאי-שאין-בלתו. אוסיף ואבהיר כי בעניינים כגון זה, אין, לדעתי, מקום לקבלת חווֹת דעת פרטיות בתחום של סוציולוגיה, קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית או בתחום אחר, אשר הוזמנו על ידי הנאשם או עבורו – "זאת, מאחר שמדובר ב"מומחה מטעם", ולא במומחה ניטרלי, ומאחר שחוות דעת כזאת אינה בגדר תסקיר מעצר תקני במובנו של סעיף 21א לחוק המעצרים."" (ראו שם, פסקאות 19-18; חלק מההדגשות הוספו והפניות לאסמכתאות הוסרו – א.ש.).

10.ברי הוא, כי לאור אמות-מידה אלו עניינו של המשיב אינו נופל בגדרו של החריג לכלל של "טיפול ושיקום – במסגרת העונש, ולא לפני-כן". במבט הצופה פני העתיד, איני שולל את האפשרות שהמשיב ישכנע את שירות המבחן בעזרתה של חוות דעת פרטית כי הינו ראוי להפעלת החריג. ברם, חוות דעת פרטית כזאת או אחרת, אשר מוגשת על ידי "מומחה מטעם", אינה יכולה להוות בסיס לסטייה מן הכלל "טיפול ושיקום – במסגרת העונש, ולא לפני-כן".

11.בשלב הנוכחי, לאור העובדה שההליך העיקרי מתנהל כסדרו ללא תקלות – ובשים לב לכך שעסקינן בהארכת מעצר ראשונה שבאה בגדרו של סעיף 62 לחוק המעצרים – אין לי אלא לחזור על הדברים אשר נאמרו על ידי השופט ע' מיכליס בהחלטתו מיום 28.11.2023 במ"ת (מחוזי מרכז-לוד) 57394-06-23 ועל ידי השופטת כנפי-שטייניץ בהחלטתה הנזכרת לעיל בכל נוגע לצורך להשאיר את המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח. המסוכנות לקטינות הנשקפת מהמשיב, אשר נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום המאומת בראיות לכאורה, והצורך להקדים את עדותה של א.א. לשחרורו מן המעצר, ככל שיתאפשר, שוללים, בעת הזאת, כל חלופה למעצרו בכלא. ברי ושמא – ברי עדיף.

12.מטעמים אלה, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 25.3.2024 או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי – לפי המוקדם.