בש"פ 2098/02 סעדון צחי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט השלום בבאר שבע, בצוותא-חדא עם שניים אחרים, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהוגש לבית-המשפט המחוזי - נדחה. הערר שלפניי הוא ערר על ההחלטה האחרונה, ובא-כוח העורר ביקשני כי אורה על חלופת-מעצר למרשו.

כתב-האישום נסוב על סכסוך שנתגלע בין הנאשמים לבין אחרים, סכסוך שבמהלכו - כך לדברי כתב-האישום - שלף העורר סכין ואגרופן והוא וחבריו תקפו את המתלוננים ואחד מן המתלוננים נדקר בסכין.

בא-כוחו המלומד של העורר טען כי לא הונחו לפני בית-המשפט ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ואף עלה בידו להצביע על אי-דיוק מסויים שנפל בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. ואולם אין בכל טענותיו של בא-כוח העורר - טענות מפורטות בכתב והשלמת טיעון על-פה - כדי לשנות מן העיקר, והוא, שהעורר וחבריו תקפו בסכינים את בני הקבוצה האחרת וכתוצאה מאותה תקיפה נפגע אחד מן המתלוננים בגופו. אני מסכים איפוא עם החלטותיהם של בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי כי קמה והיתה תשתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

על קיומה של עילת מעצר אין צורך להאריך, והשאלה אינה אלא שאלה של חלופת-מעצר. לעניין זה טען בא-כוח העורר כי מרשו הופלה לרעה באשר שני חבריו לכתב-האישום שוחררו ממעצרם ואילו הוא נותר במעצר.

לעניין זה אומר בראשית, כי אין ספק שהמדינה הוכיחה את מסוכנותו של העורר לזולת. מסוכנותו נדרשת מתוך העבירה עצמה, ואם נוסיף לכך את הרשעותיו הקודמות - הרשעות אשר שלחוהו לבית-האסורים פעמים מספר, פעם לשנתיים, פעם לארבעה חודשים ועוד - וידענו כי צדקו בתי-משפט קמא בהחליטם לעוצרו עד תום ההליכים. שנית, עניינו של העורר שונה מעניינם של האחרים והדבר בא לידי ביטוי בהחלטות לשחרר את האחרים ממעצר.

הערר נדחה.

היום, ב' בניסן תשס"ב (15.3.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02020980. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il