בש"פ 2099/18 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפני בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ותקיפה של קטין הגורמת חבלה של ממש. בפן העובדתי, סיפור המעשה הוא ביצוע שוד על ידי המשיב כלפי קטין, תוך נטילת טלפון נייד ממנו ותקיפתו במכת אגרוף חזקה, שגרמה לקטין חבלה של ממש. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר והיעדר חלופה. המשפט מתקדם באופן שהתקיימו מספר ישיבות של שמיעת ראיות, ובשבוע הבא, בתאריך 26.6.2018, ימים מספר לאחר תום תקופת המעצר של תשעה החודשים ממועד הגשת כתב האישום, נקבע דיון נוסף לסיום פרשת התביעה ופרשת ההגנה.

2.

נתונים אלה מבססים את המסקנה של קבלת הבקשה מבחינת הסכנה שלכאורה נשקפת משחרור המשיב, התנאים שנקבעו בדין טרם ייעצר נאשם עד לסיום ההליכים וקצב המשפט. ברם, במהלך הדיון התברר כי יש נתון נוסף שיש לתת עליו את הדעת: בפתח הדיון הסנגור הודיע כי בידו חוות דעת שנערכה על ידי מומחה מטעמו, ותומכת, בין היתר, במעצר המשיב במסגרת אחרת מבית המעצר. ברקע חוות דעת פסיכיאטרית קודמת בדבר מצבו הנפשי של המשיב, באופן שמשתלב עם המשך המשפט ומעצרו.

3.

הסנגור המלומד קיבל את העמדה שהוצגה בפניו, לפיה שינוי כזה מצדיק הגשת בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי, שהורה על מעצרו של המשיב. הסנגור הסכים אפוא להמשך המעצר, אך ביקש כי יובהר כי אין בהחלטה לקבל את בקשת המדינה למנוע ממנו לפנות בבקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי, על סמך חוות הדעת החדשה.

4.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הינני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים בתשעים יום החל מתאריך 20.3.2018, או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי – תפ"ח 44321-06-17 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי התאריך המוקדם מבניהם. ברם, נבהיר את המצב המשפטי לפיו אין בהחלטה זו כדי למנוע מהסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר על סמך נסיבה חדשה, לרבות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהגיעה לידו בתקופה האחרונה.