בש"פ 2102/15 עבד נאסר נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר כנגד החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ד ' מרשק-מרום ), מתאריך 16.03.2015, שדחתה במסגרת בקשה לעיון חוזר, את בקשת העורר לביטול התנאי שנקבע, בהסכמה, בתאריך 24.12.2014, במסגרת שחרורו בערובה של העורר, ועל פיו העורר ישהה בביתו בתנאי "מעצר בית לילי" כל יום בין השעות 22:00 עד לשעה 06:00 (בבוקר).

העורר ביקש במסגרת העיון החוזר לשחררו ממגבלה זו כדי שיוכל לעבוד במשמרות לילה במקום בו הוא מועסק כיום בשעות היום – בחנות מגה

בפארק תעשיות אפק.

2.

בפתח הדיון הסתבר כי העורר לא הופיע לדיון, אף כי סנגורו הצהיר כי העורר מודע לקיומו של הדיון. נוכח עובדה זו הסנגור ביקש לטעון שלא בנוכחות העורר וב"כ המשיבה השאיר את העניין לשיקול דעתי.

החלטתי להיעתר לבקשת הסנגור, בשים לב להוראת סעיף 57 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 , וזאת אף שדעתי איננה נוחה מאי-התייצבותו של העורר לדיון.

3.

לגופו של עניין ולאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי בדין דחתה כב' השופטת ד' מרשק-מרום את בקשת העורר. רק לפני שלושה חודשים הוקלו בהסכמה תנאי שחרורו בערבות של העורר, כאשר קודם לכן הוא היה נתון ב"מעצר בית" מלא.

בבקשה שהונחה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד וכן בערר שבפני – לא עלו טעמים מספיקים המצדיקים שינוי באיזון, שהושג רק לאחרונה בהסכמת הצדדים, בתאריך 24.12.2014, ואשר נראה אפילו מקל יחסית בהקשר לעורר, בהתחשב בכך שהוא מואשם בקשירת קשר לביצוע עסקה אחרת בנשק (בהתאם למפורט באישום החמישי שבכתב האישום).

4.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה .