בש"פ 2103/99 מדינת ישראל נ. אילון צברי

1.נגד המשיב מתנהל הליך פלילי מאז 26.7.95. בהליך זה מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר, קבלת שוחד, תרמית בניירות ערך, מירמה והפרת אמונים ועבירות מטבע חוץ. את העבירות האלו עבר, על פי המיוחס לו, תוך כדי פעילותו כסמנכ"ל גמולות, חברה המנהלת את השקעות קופות הגמל של בנק הפועלים, תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו בחברה זו.

במסגרת החלטה לשחררו בערובה משך ניהול המשפט, הותנה גם שהמשיב לא יצא את הארץ. בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי עתר המשיב לכך שיותר לו לצאת למספר ימים לחוץ לארץ. מטרת היציאה היא, פגישה עם פלוני בלונדון בקשר לעיסקה או עיסקות במקרקעין. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, תוך שהוא קובע שלהבטחת חזרת המשיב ארצה יפקיד המשיב ערבות בנקאית בסכום בשקלים השווה ל500,000- דולר של ארצות הברית וינתנו בנוסף שתי ערבויות של שני ערבים נוספים בסך 500,000 ש"ח כל אחד. זאת, בנוסף לערבויות הקיימות אשר, כפי שנמסר לי, עומדות על סכום של כמיליון ש"ח, אשר גם הן ישמשו להבטחת שובו ארצה.

2.על החלטה זו הגישה המדינה ערר זה. בבקשתה מסתמכת המדינה על חומרת העבירות, על העונש הצפוי למשיב אם יורשע בדין, וכן על מעשי שיבוש הליכים שנעשו על ידי המשיב בעבר בקשר לעבירות בהן הוא מואשם, בגינן ריצה עונש מאסר. לטענת באי כוח המדינה, קיים חשש שאם יצא המשיב את גבולות המדינה הוא יימלט מהדין. מנגד, מצביע בא כוח המשיב על כך שהמשיב הופיע לדיון בכל מאות ישיבות הדיון שהתקיימו עד כה, משפחתו בארץ והוא קשור לארץ, וכי אין חשש שהמשיב יוותר על הוכחת חפותו. בנסיבות אלה, יהיה בערבויות הגבוהות שהוטלו עליו להבטיח שהוא יחזור ארצה. הוא גם הזכיר שלשותף של המשיב לעבירות, אשר דינו נגזר כעבור זמן במסגרת עיסקת טיעון, אופשר לנסוע לחוץ לארץ בפרק הזמן אשר קדם למתן פסק הדין בעניינו.

3.שקלתי את כל הנסיבות, ובאתי למסקנה שעל רקע פסק הדין בעניין בינקין (בש"פ 6654/93 דניאל בינקין נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 290), ועל רקע העובדה שהשופט המלומד אשר נתן את ההחלטה נשוא ערר זה הוא השופט השומע את המשפט, אין להתערב במסקנת השופט המלומד.

4.מכיוון שהמשיב הודיע בדיון בפני שבקשתו היא לצאת מן הארץ לתקופה של חמישה ימים בלבד, נקבע בזה שצאתו את הארץ תהיה למשך חמישה ימים בלבד. כן מותנה בזה, שמועד היציאה מן הארץ יודע לבית המשפט המחוזי מראש, ולא יהיה בו לפגוע בשמיעת משפטו של המשיב.

בכפוף לאמור בפיסקה 4, נדחה הערר.