בש"פ 2107/09 סאלח שעבאן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 1.2.09 בתיק עמ"ת 14392/01/09, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט שהם) מיום

13.1.09 בב"ש 5679/08, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.

נגד העורר הוגש (ביום 21.9.08), כתב אישום בגין עבירות של סחר בסמים. בד בבד הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים (ב"ש 5679/08). ביום 18.11.08 הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר שירות מבחן, שיבחן את יציאתו של העורר לגמילה. בתסקיר מיום 7.1.09 נקבע כי יכולת העורר מוגבלת לערוך שינוי משמעותי בחייו, אולם הוא מבטא מוטיבציה להיגמל, והומלץ על שחרורו של העורר לקהילה טיפולית סגורה, ככל שיעבור את הליך הקבלה. בהחלטה מיום 13.1.09 דחה בית המשפט את המלצת התסקיר, בהתחשב, בין היתר, בכך שהעורר עבר ניסיון גמילה אינטנסיבי בקהילה סגורה בשנת 2004, אך לאחר 5 חודשים הורחק בעקבות שימוש בסמים במסגרת הקהילה, וכן נוכח ריכוז העבירות של סחר בסם, כמות המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו, והאינטנסיביות של הסחר. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי, וערר זה נדחה ביום 1.2.09. בית המשפט המחוזי ציין, כי "מכלול הנתונים מצביע על העורר כמי שחלופת מעצר בעניינו לא תיתכן... עבירות הסמים הן דרך חייו, העורר נרתם להליכים טיפוליים מספר פעמים ולא עמד בהם. תחילת ההליכים השיקומיים בפעם הזו היתה בעצם רק הבעת רצון ולא תחילתם של טיפולים ממשיים".

ג .

בערר הנוכחי נטען, כי העורר כשל בעבירות המיוחסות לו על רקע שימוש בסם ולשם מימונו, ובלא טיפול ראוי שהולם את צרכיו, ימשיך בשל התמכרותו להסתבך בפלילים. העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא משהורה בניגוד לפסיקה על מעצרו, אף שקיבל טענתו כי טרם מעצרו פנה מיוזמתו לקבלת טיפול במרכז לטיפול בנפגעי סמים יפו, ברם בשל ההמתנה הוזמן לראיון קבלה לאחר מעצרו. לשיטת העורר אל נכון התייחס בית המשפט המחוזי לכך ששירות המבחן סבר כי יכולת העורר לערוך שינוי משמעותי בחייו מוגבלת; אך כיוון שבסופו של יום ראה שירות המבחן, הגורם המקצועי, לנכון להמליץ על שילובו בקהילה סגורה, יש לאמץ המלצה זו. ועוד נטען, כי ראוי שידי בית המשפט לא ירפו במאמץ השיקום, אף במקרים שלא צלחה בהם הדרך בעבר.

ד.

בדיון הוסיפה עו"ד אהרונוב וטענה לעורר, כי ראוי לאפשר לעורר לקיים ראיון קבלה בקהילה הסגורה, ולאחר מכן יוגש תסקיר משלים. לשיטתה, עדי התביעה העיקריים אינם מגיעים לדיונים, והמשפט יימשך איפוא.

ה.

עו"ד מנחם באת כוח המדינה ציינה, כי שחרור לגמילה בהליכי מעצר ניתן רק במקרים חריגים, אך לעורר עבר פלילי קשה, תלויים ועומדים נגדו מאסרים

בני הפעלה, והוא לא הצליח במאמצי גמילה בעבר. זאת, בעוד התיק העיקרי עצמו קבוע לסוף מארס ולמאי הקרובים, ויש סיכוי לסיומו במועד שלא ירחק; ואילו הליך הגמילה, תחילתו תבוא לאחר סיום המשפט.

ו.

לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לערר. אכן, לטעמי יש לשקול בכובד ראש בקשות לבדיקת אפשרות גמילה ושיקום, ואף אם יאושרו בהליך מעצר רק כחריג, מטבע הדברים, אין לנעול לגביהן את הדלת במקרים המתאימים. במקרה דנא אכן פנה העורר למרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו ב-14.8.08, בטרם נעברו לכאורה העבירות הנוכחיות, שמועדן הנטען 15.9.08. עוד נמסר, כי תורו לתחילת תהליך הקבלה הגיע ב-5.2.09 (הוצגה גם הפניה ממוסד "הדרך" בנס-עמים שבגליל, אך זו מועדה 7.1.09, לאחר העבירות הנוכחיות). ואולם, מספר נימוקים מטים את הכף כנגד קבלת הערר. ראשית, עברו המכביד של העורר, שעמד מאז 1970 (!), בהיותו בן פחות מ-15, עשרים ושש פעמים לפני בתי המשפט, בעבירות רכוש וסמים (בעיקר), אך גם אלימות, מעשה מגונה, מתן שוחד, עבירות נשק שונות, זיוף, תקיפת שוטר. בגדרי עבירות סמים חטא גם בסחר; ראשית מעורבותו בסמים היתה ב-1977 העורר ריצה מאסרים בפועל לא מעטים. שנית, כתב האישום הנוכחי עניינו סחר בהרואין, על המשתמע, ואין בכך נחמה גם אם צודקת הסניגורית המלומדת בטענתה, כי המדובר במקום הומה נרקומנים ובמסגרת קח ותן שביניהם, אם הבינותיה אל נכון. שלישית, המשפט העיקרי מצוי בעיצומו, כפי שפורט. במקרה דנא איפוא נוטה הכף בבירור לכך, שעל תהליך הגמילה להיערך לאחר תום המשפט. אם יזוכה העורר, יפנה לגמילה כמשאלתו. אם יורשע ואם ייגזר דינו למאסר, ככל שיתברר כי רצונו להיגמל ולהשתקם, המקום לכך הוא במסגרת הריצוי. אכן המדובר באדם מבוגר שאולי עייף ממעגל חייו עד הנה, שכל כולו כמעט "דלת מסתובבת" בבתי הסוהר, ויש לקוות כי כך או כך יגיע לגמילה ולשיקום, אך חוששני שהליך המעצר הנוכחי לא יסכון לכך.

איני נעתר איפוא לערר.