בש"פ 2109-23 בש"פ 2109-23

1.בפניי בקשת רשות ערר לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' איזנברג, להלן: ההחלטה) בעמ"ת 68684-02-23 מיום 1.3.2023. בהחלטה קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ק' אניספלד) לפיה המבקש שוחרר למעצר בית מלא בפיקוח שני מפקחים. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר ולחוות דעתו בקשר לשאלה האם יש בחלופת המעצר ובמפקחים שהוצעו כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש. כן נקבע בהחלטה כי המבקש יישאר במעצר עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2.ביום 22.2.2023 הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו עבירות של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שלוש עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק; עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק; וניסיון פציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיף 335(א)(1) לחוק יחד עם סעיף 25 לחוק. כתב האישום מתייחס למסכת אירועים מיום 15.2.2023 שאירעה בבית משפחתו של המבקש בג'סר אזרקא, כאשר המבקש השתולל ושבר דברים בבית, הכה את אביו, דחף והפיל את אחותו, איים על אחיו כי יהרוג אותו, דחף והפיל את אחיו ואף ניסה להכותו באמצעות סכין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. המבקש הסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ולקיומה של עילת מעצר (לטענתו, ברף הנמוך) וטען כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

3.ביום 27.3.2023 הורה בית משפט השלום בחדרה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית אחותו שבכפר קרע ובפיקוח של שניים מהמפקחים שהוצעו על ידיו. בית משפט השלום התייחס בהחלטתו לכך שבחוות הדעת הרפואית שהוגשה בתאריך 26.2.2023 נקבע כי המבקש כשיר לעמוד לדין מבחינה דיונית ומהותית. כן נזכרו אשפוזים קודמים שלו תוך אבחנה של מצב פסיכוטי משני לשימוש בסמים או שימוש בסמים ללא מצב פסיכוטי. בית המשפט בחן את חלופת המעצר ואת המפקחים שהוצעו, והתרשם כי הם מודעים לתוכנו של כתב האישום ולמורכבותו של המבקש עקב האשפוזים בעברו ועל רקע השימוש בסמים. בית המשפט אף התרשם כי המפקחים מוכנים לקחת על עצמם את משימת הפיקוח באופן הדורש הקפדה על הטיפול התרופתי לו זקוק המבקש והבאתו לבית החולים אם יהיה נתון בהתקף או בהתפרעות. בית המשפט קבע כי לאור התרשמותו מהחלופה המוצעת, ניתן להורות על שחרור המבקש אליה ללא צורך בפנייה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מעצר.

4.על החלטתו האמורה של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי קיבל ביום 1.3.2023 את הערר בהחלטה, והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר ולחוות דעתו ביחס לחלופה שהוצעה והאם יש בה כדי להקהות את מסוכנותו.

בהחלטה נקבע כי העבירות המיוחסות למבקש מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים ואף מחמת העובדה שמדובר בעבירת אלימות שנעשתה תוך שימוש בנשק קר – לפי חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בית המשפט הדגיש כי מסוכנותו של המבקש מתחזקת נוכח מצבו הנפשי והתמכרותו לסמים. עוד נקבע כי כאשר מדובר בעבירות של אלימות במשפחה, הכלל הוא שטרם קבלת החלטה לעניין אפשרות שחרור הנאשם לחלופת מעצר, ראוי שבית המשפט יפנה לשירות המבחן.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בית משפט השלום שגה בהחלטתו כאשר קבע כי לא נדרש תסקיר של שירות המבחן בטרם קבלת החלטה לעניין שחרור לחלופת מעצר – וזאת, לגישתו של בית משפט השלום, לאור העובדה שאין לעורר עבר פלילי; שחלופת המעצר היא מרוחקת; ושהמפקחים היו נכונים לקבל על עצמם את משימת הפיקוח על כל המשתמע מכך.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערר שבפניי.

טענות המבקש

5.בבקשה דנן טוען המבקש כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". לטענתו החלטותיהם של בתי המשפט קמא סותרות זו את זו. הוא מוסיף כי הערר שהוגש לבית משפט קמא הוגש על ידי המשיבה, כך שזוהי הפעם הראשונה בה הוא עורר על החלטת המעצר בעניינו. לשיטתו, במצב כזה, אם לא תינתן לו רשות ערר תיגרם לו פגיעה חמורה, שכן הלכה למעשה תישלל ממנו כליל הזכות לערור, אך בשל הגשת ערר על ידי הצד שכנגד.

עוד נטען כי בית משפט השלום בחן את כל הפרמטרים הדרושים לצורך הכרעה האם יש אפשרות לשחררו לחלופת מעצר, ומצא כי יש בחלופה ובמפקחים המוצעים כדי לאפשר את השחרור למעצר בית מלא. לגישתו של המבקש, החלטת בית משפט קמא בה נקבע כי יש צורך לפנות לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר היא שגויה, הן משום שהחלטת בית משפט השלום הייתה מנומקת ומקיפה די הצורך; והן משום שהיא התבססה על ההנחה כי יתכן והוא היה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע המיוחס לו בכתב האישום. הנחה זו היא, לטענתו, בלתי מבוססת.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי, תינתן במשורה ובמקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינים של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש לאי צדק חמור או לעיוות דין, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולביטחונו (ראו למשל בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (14.8.2012); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (25.6.2012); בש"פ 4587/21 מריאשקין נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.7.2021); בש"פ 2033/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (12.3.2023)).

במקרה שלפנינו, ניצב המבקש לפני משוכה גבוהה אף יותר, וזאת משום שבקשתו מתייחסת ל"מעצר ביניים" בטרם קבלת החלטה בדבר מעצרו עד לתום ההליכים. הלכה היא, כי בית המשפט לא יידרש לערר מסוג זה אלא בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו בש"פ 2269/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.4.2015); בש"פ 937/23 אלהרר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (15.2.2023) (להלן: עניין אלהרר)). אינני סבורה כי הבקשה דנן היא בקשה המעלה נסיבות חריגות המצדיקה מתן רשות ערר.

7.ראשית יובהר כי העבירות המיוחסות למבקש הן חמורות, וכפי שקבע בית משפט קמא, הן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. בית משפט זה כבר קבע כי כאשר עסקינן בעבירות אלימות במשפחה, קיים בדרך כלל טעם טוב להפנות את עניינו של הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר (ראו עניין אלהרר, פסקה 11).

גם אם לא בכל מקרה ומקרה יש הכרח להפנות נאשם שהואשם בעבירות של אלימות במשפחה לקבלת תסקיר כתנאי לשחרורו בתנאים (שכן כל מקרה צריך להידון ולהיבחן לאור מכלול הנסיבות הקונקרטיות שלו), אינני סבורה כי עמדתו של בית המשפט המחוזי במקרה דנן על מכלול נסיבותיו היא שגויה, ודאי לא במידה המצדיקה התערבות בגלגול שלישי.

8.בית המשפט המחוזי שקל את מכלול נסיבות המקרה, והיה סבור כי יש מקום להיעזר בשירות המבחן לצורך קבלת תמונה מלאה ומדויקת ככל הניתן באשר למצבו של המבקש בטרם קבלת ההחלטה בעניין מעצרו עד לתום ההליכים או שחרורו בתנאים. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בהקשר זה את חומרת העבירות וטיבן; את מצבו הנפשי של המבקש; ואת נטייתו לשימוש בסמים. נתונים אלה הם רלוונטיים לצורך החלטה אפשרית בדבר שחרור בתנאים, ולכן החלטתו של בית המשפט המחוזי היא סבירה וכאמור – אין מקום להתערב בה.

9.בשולי הדברים אבהיר כי העובדה ששתי הערכאות קמא הגיעו למסקנות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערר, ובאופן דומה אין חשיבות לשאלה מי הגיש את הערר בערכאה קמא, כדי להצדיק זאת (ראו בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (20.5.2015); בש"פ 3970/18 אסווד נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (5.6.2018)).

משכך, בקשת רשות הערר נדחית.