בש"פ 2111/13 עמרם אליהו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט טובי )

מיום 13.3.2013 במ"ת 45458-12-12, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר ונותרה על כנה ההחלטה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

העורר, יליד 1968, הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בו נפרשה מסכת מכוערת של התעללות באימו (להלן: המתלוננת ) ילידת 1931 הסובלת ממחלת האלצהיימר ומתקשה בפעולות היום-יום. על פי כתב האישום, החל מ-2007 התגורר העורר בבית המתלוננת וסייע לה בניהול חיי היום-יום, תוך שהוא עושה שימוש בכספה. במהלך השנים 2012-2011 צעק העורר על המתלוננת, דרש ממנה כספים להוצאות הבית וגער בה כשסירבה. משך תקופה של כחודשיים, החל משלהי שנת 2012 דרש העורר מהמתלוננת כספים תוך שימוש בצעקות, קיללהּ, זרק עליה חפצים (דוגמת ניירות ומגבונים לחים) ובאחד המקרים שפך עליה מים מכוס, התקרב אליה באופן מאיים, משכהּ בכוח ממיטתה ומספה עליה ישבה, ואיים כי יפגע בה, ירצח את בנותיה (ארבע אחיותיו) ויזרוק את האוכל שלה.

במהלך נובמבר 2012 הגיעה אחותו של העורר לבקר את אמה-המתלוננת ונתנה לה מוצרי מזון וכסף מזומן. העורר סבר שהסכום אינו מספיק להוצאות הבית ולאחר שיג ושיח עם אחותו, איים עליה שישלח אליה עבריינים "כדי שיטפלו בה". באותו חודש, ביום 28.11.2012 כשהתקשרה בת אחרת של המתלוננת ושוחחה עם העורר אודות אירוע בו שפך מים על אימם, איים גם עליה העורר שיגיע למקום עבודתה ו"יראה לה מה זה".

בגין עבירות אלו, הואשם העורר, וכאמור הודה והורשע, בהתעללות בחסר ישע על ידי אחראי – עבירה לפי סעיפים 368 ג סיפא ו-368 א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ובאיומים (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון, ביקשה המשיבה לעוצרו עד לתום ההליכים. הראיות לכאורה כללו את הודעות המתלוננת, אחיות העורר, מטפלות זרות שעבדו בבית המתלוננת, עובדות בחברה שהעסיקה את המטפלות הזרות, תעודות רפואיות אודות מצבה הפיזי והמנטאלי של המתלוננת, דיווחי גורמי הרווחה, ותיעוד ממצלמות שהוצבו בבית המתלוננת. נטען כי העבירות מקימות חזקה לקיומה של עילת מעצר, ומלמדות על מסוכנתו של העורר; וכי נוכח המורכבות המשפחתית שבתיק זה, שחרורו עשוי להביא לשיבוש הליכי המשפט.

3.

בתסקיר שירות המבחן מיום 15.1.2013 תוארה בהרחבה מסכת חייו של העורר, לרבות יחסיו עם אמו קודם למחלתה ובייחוד לאחר שפרצה, אשר מאופיינים בתלות הדדית וב"שליטה וכוחניות" של העורר כלפי אימו. בנוסף, צוין רצונן של המתלוננת ואחיותיו של העורר כי ישוחרר ממעצר וישתלב בתוכנית שיקומית. כן נקבע בתסקיר, כי בהעדר מסגרת שיקומית קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצידו של העורר כלפי קרוביו, ועל כן הומלץ על שילובו בבית של"ב – בית טיפולי לגברים עם בעיות אלימות – ככל שימצא מתאים למקום, ותחת פיקוח של שירות המבחן. אלא שמתסקיר משלים מיום 27.1.2013 עולה כי משהגיע העורר לראיון בבית של"ב, לא קיבלו הסוהרים אישור להסרת אזיקיו ובתנאים אלו ועל פי מדיניות המקום לא התקיים הראיון (יצוין, כי מאוחר יותר נודע כי המקום נסגר); בנוסף, נשללה אפשרות למפקחים אחרים המתגוררים בקריית אתא, נוכח הקרבה הפיזית בין המקום למגורי המתלוננת. בשורה התחתונה, בהיעדר מסגרת טיפולית מתאימה, הומלץ שלא לשחרר את העורר ממעצר.

3.

ביום 10.2.2013 הורה השופט טובי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וכי בהעדר מסגרת שיקומית קיים "סיכוי גבוה להישנות התנהגות אלימה כלפי הקרובים לו בעתיד". בהחלטה ציין השופט, כי היה נכון לשקול שחרורו לחלופה שאינה שיקומית ככל שהייתה מרוחקת ממקום מגורי המתלוננת, אולם כזו לא הוצעה, וכי שירות המבחן ימשיך ויבדוק חלופות מעצר נוספות, וככל שאלה יימצאו תוגש בקשה לעיון חוזר.

4.

ביום 6.3.2013 הודה העורר והורשע במסגרת הסדר טיעון באישומים דלעיל, וכן התבקש תסקיר מעצר ותסקיר קורבן עד ליום 25.4.2013 (החלטת השופטת סלע מיום זה), ונקבעה ישיבה ליום 28.4.2013.

5.

ביום 13.3.2013 התקיים דיון בפני השופט טובי בבקשת העורר לעיון חוזר באשר לחלופת מעצר, והוצעה חלופת מעצר בקריית אתא. המשיבה התנגדה לבקשה, בציינה כי חלופת המעצר המוצעת כבר נשללה על ידי שירות המבחן בשל קרבתה למקום מגורי המתלוננת.

הבקשה נדחתה על ידי השופט טובי , בהבהירו כי אין בכתב האישום המתוקן כדי לכרסם במסוכנות העורר, וכי קמה עילת מעצר, וכל עוד לא הוצעה חלופה ראויה המרוחקת כדבעי ממקום מגורי המתלוננת יישאר העורר במעצר.

6.

מכאן לבקשה שבפניי, בגדרה שב בא כוח העורר על עיקרי דבריו בערכאה קמא, ובהדגישו כי חלופת המעצר בקרית אתא לא נבחנה כיאות על ידי בית המשפט, וכי יש בחלופה זו כדי להקהות מסוכנותו של העורר.

7.

העורר הודה באשמה, כך שכבר לא עומדת לו חזקת החפות. עם זאת, מכתב

האישום המתוקן נמחקה העבירה של תקיפת חסר ישע, והמעשים, המכוערים כשלעצמם, אינם ברף הגבוה של העבירה. הודאתו של העורר באשמה, מאיינת את החשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, עילה שהודגשה בבקשה למעצר עד תום הליכים, בהתחשב בכך "שהמתלוננת הינה אימו, אשר כבר במהלך החקירות נקטה בגישה מגוננת כלפיו, ובכך שארבע אחיותיו מצויות ברשימת עדי התביעה".

כפי שעולה מהתסקיר, העורר אמנם אינו בעל דפוסי התנהגות עבריינים, אך עם זאת, הוא מגלה דפוסי התנהגות אלימים. בשל כך, ביקש שירות המבחן להפנותו לטיפול בבית של"ב בחיפה, ובית המשפט נעתר לאפשרות זו, למרות שמדובר במסגרת שאינה סגורה ואינה משמשת כחלופת מעצר, ובמסגרת הטיפול הגברים משתלבים בקהילה, ועסוקים בחיפוש עבודה ובסידורים בקהילה.

לכך יש להוסיף כי לעורר אין עבר פלילי, הוא התגורר אצל אמו כחמש שנים וההתנהגות שהובילה לעבירות מושא כתב האישום, מתמקדת בחודשיים הסמוכים למעצרו, לראשונה בחייו. העורר נמצא במעצר למעלה משלושה חודשים וחצי וגם לחלוף הזמן יש ליתן משקל. יש להניח כי העורר הפנים את לקחו, מה עוד, שלדברי הסנגור המלומד, המעצר קשה לו במיוחד, והוא סובל מהתעללויות מצד העצורים האחרים. לכך יש להוסיף כי אחיותיו של העורר, אשר פנו למשטרה בתלונה, הן גם אלו שמבקשות עליו ומעוניינות בשיקומו ובשחרורו לחלופת מעצר, ולדברי הסניגור, הן שפנו אליו כדי שייצג את העורר.

8.

בנסיבות אלה – ומבלי שנעלם מעיני כי קיימת אפשרות כי גזר הדין בעניינו של העורר יינתן במהלך החודש-חודשיים הקרובים, אני סבור כי ראוי להיעתר לבקשתו הצנועה של העורר בדיון בפני, כי המפקחים שהוצעו על ידו ייבדקו לגופם על ידי שירות המבחן. לאחר מכן, ייבחן עניינו של העורר מחדש על ידי שירות המבחן ועל ידי

בית משפט קמא אשר "ישקלל" טיב המלצת שירות המבחן לגבי אותם מפקחים, עם הנתון של הקרבה היחסית מביתם של המפקחים לביתה של המתלוננת, על רקע מכלול השיקולים שפורטו לעיל.

9.

אשר על כן, אני דוחה את הערר במובן זה שאיני מורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת בקריית אתא. עם זאת, אני מורה כי המפקחים שהוצעו על ידי העורר ייבדקו על ידי שירות המבחן ועניינו של העורר יוחזר לבית משפט קמא כאמור בסעיף 8 לעיל.