בש"פ 212/02 דוד ארביב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מפי השופט צ' גורפינקל לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. נגד העורר הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו שני אישומים בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, הצתה והדחה בחקירה.

1.הרקע לעבירות המיוחסות לו הוא עסק שהעורר מנהל עם אביו של מתן הלוואות חוץ בנקאיות. שני האישומים נוגעים לשני לווים שונים. מעשי הסחיטה, האיומים והתקיפה בוצעו במטרה לגבות חובות בהם חבו המתלוננים כלפי העורר.

2.בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את התשתית הראייתית, הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה למעשים העיקריים המיוחסים לעורר. כן קובע בית המשפט המחוזי כי מסכת המעשים המיוחסת לעורר מצביעה על מסוכנות רבה של העורר תוך הטלת אימה על החייבים לו כספים, לרבות נסיון להשפיע על עדים ויש בכך כדי ליצור עילת מעצר. כן קבע בית המשפט כי בעבירות מסוג זה לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה במשיב פחותה. ומסקנתו של בית המשפט המחוזי היא כי בנסיבות המקרה אין הוא רואה אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

3.בהודעת הערר וכן בדיון בפניי טען בא כוח העורר כי יש חולשות בתשתית הראייתית. במיוחד עמד בא כוח העורר על כך שבעניין האישום הראשון הסתמך בית המשפט על הודעתו של אחד העובדים, הודעה המעוררת תמיהות ויש בה סתירות. כן טען בא כוח העורר כי עדותו של עובד זה יש להתייחס אליה בחשד משום שאפשר כי הוא בעצמו ביצע חלק מן המעשים המיוחסים לעורר. גם בקשר לאישום השני טען בא כוח העורר כי לגבי פרטים מסויימים אין ראיות מספיקות ולגבי פרטים אחרים קיים קושי.

4.כן טען בא כוח העורר כי על כל פנים, בשל העדר עבר פלילי אצל העורר, יש לשחררו לחלופת מעצר וזאת במיוחד גם בשל מחלתו של העורר שאושפז בימים אלה בבית החולים. כן ציין בא כוח העורר את מעשי החסד שעשה העורר כלפי חולים שנזקקו לטיפול בבלגיה.

5.לעומתו טענה באת כוח המשיבה כי העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנתו המיוחדת של העורר. כן ציינה באת כוח המשיבה כי לעורר מיוחסת גם עבירה של הדחה בחקירה, עובדה המקימה יסוד סביר לחשש של שיבוש הליכי המשפט. בנסיבות אלה אין לשחררו לחלופת מעצר. באשר לטענות בנוגע לתשתית הראייתית לכאורה, פירטה באת כוח המדינה את הראיות עליהן מסתמך כתב האישום. לטענתה יש די ראיות לכאורה כדי להביא להרשעתו של העורר.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי הדין בערר לפניי, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. בשלב זה אין בית המשפט בודק את מהימנותם של העדים. המעשים המיוחסים לו מצביעים על מסוכנותו לשלום הציבור וכן על החשש לשיבוש הליכי משפט. בנסיבות אלה איני רואה עילה להתערב במסקנתו שלבית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.