בש"פ 2121/01 מחמד עואודה נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו. כתב האישום מייחס לעורר עבירה בנשק - החזקה והחזקת נכס חשוד. הנשק נמצא בביתו בחיפוש שנערך ב12.2.01-. (אקדח, תחמושת ומחסנית לרובה, 3 רימוני רסס וגלאי מתכות. נמצא רובה וכסף שאינו נזכר בכתב האישום).

בית משפט השלום הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהוגש על ידו. על כך הערר שלפנינו.

כתב האישום הוגש ב15.2.01-. העורר עצור מאז 12.2.01. התקיימה הקראה והמשפט קבוע ל29.4.01- להוכחות התביעה.

2.טענתו הראשונה של העורר היא, כי לא גולה לו חומר מודיעיני "המהווה לב ליבה של הגנת הנאשם". בטענה זו אין ממש.

אין חולק כי הנשק נמצא בחיפוש שנערך - ככל הנראה - על סמך מידע מודיעיני שהיה בידי המשטרה. צו החיפוש הוצא ב30.1.01-. החיפוש נערך ב12.2.01-. הידיעה המודיעינית קדמה - ככל הנראה - להוצאת הצו.

תוכן המידע המודיעיני נמסר לסניגור לעיון. לא נמסרו לו פרטי זהותו של המודיע. בית המשפט המחוזי קבע כי החומר המודיעיני הנדון אינו חומר חקירה, גם אם המידע שנמסר למשטרה הביא לחיפוש בו נמצא הנשק. מציאת הנשק הניבה את התשתית לכתב האישום, ולא המידע שמסר המודיע גם אם מידע זה הביא לעריכת החיפוש.

3.נטיתי לאמץ עמדה זו של בית המשפט המחוזי בנסיבות המקרה שלפנינו, אלא שבטיעוניו בבית משפט זה, בטא ב"כ המשיבה עמדה שונה. הוא הסכים כי המידע האמור מהווה חומר חקירה אלא שהגיש לבית המשפט תעודת חסיון שהוצאה ביום 11.3.01. העורר העלה טענה, לפיה, אין תעודה מאוחרת מכשירה את אי הגילוי בטרם הוצאה התעודה. בנושא זה די שאומר לעניין המעצר, כי אין בכל האמור כדי לפגוע בקיומה של עילת מעצר. הנשק נמצא כאמור, בחיפוש בביתו של העורר. הגנתו היא שהוא מצא את הנשק בתיק ליד מגרש הכדורגל של הכפר. הוא הביא את התיק לביתו, לא מסר את הנשק למשטרה עד שהופיעה המשטרה למחרת היום ומצאה את הנשק בביתו. קשה לראות כיצד יכול זיהוי המודיע לסייע להגנתו של העורר. גם בהנחה שדברי המודיע הניעו את גלגלי החיפוש וגם אם נניח, כי דברי המודיע שקר הם ושהוא פעל מתוך נקמנות - כטענת העורר - אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין תפיסת הנשק בבית העורר. ההשערה הספקולטיבית של ההגנה, לפיה אותו מודיע שם את התיק ליד מגרש הכדורגל כ"פח יקוש" לעורר, מוטב היה אלמלא הועלתה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה כאשר הוצאה תעודת חסיון גם אם באיחור, אין המסכת הראייתית לכאורית נפגעת עקב אי גילוי זהות המודיע ואין בכך כדי להשליך על שאלת מעצרו של העורר. הדרך לתקוף תעודה כזו כיום, היא זו הקבועה בסעיף 45 לפקודת הראיות.

4.טענותיו האחרות של העורר מתייחסות לשאלת מסוכנותו. לפי הנטען, העבירות המיוחסות נמצאות בתחתית סולם העבירות מאותו סוג. משך זמן ההחזקה קצר. עברו של העורר נקי למעט תקיפה בשנת 1995. העונש הצפוי אינו בהכרח מאסר ממש.

5.מתוך החומר עולה כי קמה עילת מעצר וקימות ראיות להוכחתה והשאלה היחידה בה התלבטתי היא האם ראוי להורות על חלופת מעצר.

החזקת נשק בכמות כזו במיוחד במציאות בה אנו חיים, מהווה עבירה חמורה ביותר. אנו עדים לתופעה של שימוש בנשק המוחזק שלא כדין בקלות בלתי נסבלת ממניעים שונים ומשונים. העורר מסר בהודעתו, כי הוא שימן את הנשק וטיפל בו. כמות הנשק היא משמעותית ועובדה היא שבמשך יממה לא מצא לנכון להעבירו למשטרה.

מוכנה אני לצאת מהנחה שהעורר מצא את התיק יום קודם לחיפוש. גם אם כך, נראה לי שלא ראוי לקחת את הסיכון של שחרור העורר לחלופה, באשר סיכון כזה מצד העורר, לציבור וליחידיו, יכול להביא לתוצאות בלתי הדירות. יש לציין, כי בעברו של העורר הרשעה בתקיפה.

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.