בש"פ 2124/98 דוד אוחיון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט המחוזי בירושלים תלוי ועומד כתב אישום נגד העורר (ת.פ. 149/98), המאשים את העורר בהחזקת סם מסוג קאנבוס במשקל של קרוב לשלושה ק"ג וכן בסחר בסם מסוג זה במקרה אחד. בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו. כנגד החלטה זאת מוגש ערר זה.

בא-כוח העורר הציג בפני את הרקע של העורר, ובעיקר ציין כי העורר, שיש לו קופה גדולה של עבירות מאחוריו, לרבות עבירות סם, ניסה והצליח לאחרונה לחזור למוטב, עד שמשברים אחדים בחייו החזירו אותו לדרך הפשע. אף-על-פי כן מבקש בא-כוח העורר כי העורר ישוחרר מן המעצר. הטעם לכך הוא, ששותפו של העורר לעבירה שוחרר על ידי בית המשפט ממעצרו. בא-כוח העורר מציע, כחלופת מעצר, שהעורר יהיה נתון במעצר בית מלא בבית אחותו בירושלים או בבית אחיו בבית שמש.

כל הטענות שבא-כוח העורר העלה בפני הועלו על ידו כבר בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופט יונתן עדיאל) דן בטענות אלה בפירוט וביסודיות. ההחלטה שניתנה על ידו מקובלת עלי ואין טעם שאחזור עליה: אני מאמץ את התשובות שנתן לטענות העורר, וכמוהו אף אני מגיע למסקנה שאין מקום לשחרר את העורר מן המעצר.

בא-כוח העורר אמר, גם בפני בית המשפט המחוזי וגם בפני, כי העורר מעונין לעבור תהליך של גמילה מסם. לפי תסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי, העורר לא היה מעוניין בתהליך כזה בשנת 1996. ייתכן כי עכשיו שינה את גישתו. אם אמנם כך, מן הראוי יהיה להושיט לו סיוע, ככל שניתן, כדי לתת לו סיכוי להיחלץ ממצב קשה בו הוא נתון כבר זמן רב. שאלה היא אם ניתן להתחיל בבדיקות הנדרשות לפני תחילת התהליך כבר בעת שהותו במעצר. אם כן, יהיה עליו לפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה שיתאפשר לו להשתחרר מן המעצר לצורך עריכת הבדיקות. אם יפנה, בית המשפט המחוזי יחליט על פי החומר שיוגש לו. אם לא יתאפשר לקיים בדיקות אלה בעת שהותו של העורר במעצר, ואם העורר יורשע ויוטל עליו עונש מאסר, חזקה על שירות בתי הסוהר שיתייחס בכובד ראש לבקשה של העורר לעבור תהליך של גמילה מסם.

בסיכום, הערר נדחה.