בש"פ 2126/96 עלא בן מוחמד מנצור נ. מדינת ישראל

השופט י. קדמי

1.זהו ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, (ת.פ.ח. 66/95) לפיו הורשע המערער בהריגתו של הולך רגל בנהיגה חסרת זהירות - במכונית שגנב סמוך קודם לכן, בה נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח - ובהפקרתו של הולך רגל לאחר הפגיעה בו. בשל הרשעתו נגזרו על המערער עשר שנות מאסר, מתוכן שמונה שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי; וכן נפסל לנהיגה לצמיתות.

המערער גנב את הרכב כאשר בעליו עצר ויצא ממנו - כשהמנוע שלו פועל - על מנת לבדוק דבר בחלקו האחורי; והפגיעה במנוח ארעה כאשר המערער, תוך כדי בריחה מבעל הרכב שרדף אחריו, חצה צומת מרומזר באור אדום. לאחר הפגיעה במנוח לא עצר המערער אלא הפקיר את קורבנו.

הערעור מכוון כנגד מידת העונש.

2.בא כוחו של המערער מדגיש: כי עברו של מרשו נקי, בעת המקרה היה כבן שמונה עשרה בלבד, הוא בוגר תיכון ובן למשפחה חיובית המקיימת אורח חיים נורמטיבי; וכי המעשה לא היה פרי תכנון, אלא תולדה של החלטה על חודו של רגע. כן ביקש הסניגור להדגיש, כי כליאתו של המערער בחברה של עבריינים מבוגרים ממנו גורמת לו לסבל רב; ולאחרונה אף הותקף בסכין, אושפז בבית חולים ונגרם לו נזק גופני חמור.

מאידך גיסא, מצביעה התביעה על חומרתה היתירה של התנהגותו של המערער: נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, בריחה מבוהלת מבעל הרכב ברחוב סואן והומה, חצית רמזור באור אדום ולבסוף - פגיעה בהולך רגל והפקרתו.

3.בית המשפט המחוזי שיווה לנגד עיניו את כל הנסיבות הרלוונטיות כשהוא מדגיש: ש"כל זה קרה ... מקלות דעתו, הפקרותו ופריקת עול חסרת גבולות וחסרת מורא מפני החוק. לאחר שהנאשם חטף את המכונית הוא נסע ברשלנות פושעת ממש, כשהוא "מצפצף" על רמזורים אדומים על כלי רכב שנוסע ואנשים שחוצים את הכביש...".

4.התנהגותו של המערער חמורה והוא אכן ראוי לעונש מאסר חמור בהתאם, גם אם מתחשבים בגילו הצעיר ובעברו הנקי.

עם זאת, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל המתחייב לקולה לנסיבות האישיות המפורטות לעיל; ואנו מוסיפים לכך, את הסבל שעובר ועבר על המערער בבית הכלא.

במצב דברים זה, החלטנו להקל במידת מה בעונשו של המערער, ואנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על שש שנים. עונש המאסר על תנאי ישאר על כנו; והפסילה מנהיגה, תהיה לתקופה של 10 שנים מיום שחרורו של המערער מן המאסר.

בשולי פסק הדין אנו מבקשים להסב את תשומת לב שלטונות בית הסוהר לחובתם להבטיח כי המערער יוחזק בתנאים שימנעו פגיעה נוספת בו.