בש"פ 2144/99 יעקב צווינגבוים נ. ארד בע"מ

המשיבות הגישו כנגד המבקשים תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בין היתר בעילות של הפרת זכות יוצרים, עוולת גניבת עין, עוולת גרם הפרת חוזה והפרת חובות סודיות ואמון. לטענת המשיבות, עילות תביעה אלו מקורן בהתנהגות המבקשים לאחר שהופסק ביצועו של חוזה, שהצדדים היו צד לו (להלן: החוזה), ואשר על-פיו ייצרו המבקשים מודדי-מים כקבלני-משנה עבור המשיבות.

המבקשים הגישו מטעמם כתב הגנה וכתב תביעה-שכנגד, ובגידרם הצהירו, כי הם שומרים על זכותם להגיש תובענה נפרדת כנגד המשיבות בגין הפרת החוזה. ברם, תובענה כאמור לא הוגשה על-ידי המבקשים במשך למעלה משבע שנים.

בהסכמת הצדדים החליט בית-המשפט המחוזי להפריד את הדיון בהליך שהתנהל בפניו, כך שבתחילה תוכרע שאלת אחריותם של המבקשים כלפי המשיבות (להלן: השלב הראשון), ולאחר-מכן תידון שאלת הסעדים הכספיים שתבעו המשיבות.

בסיום השלב הראשון קבע בית-המשפט המחוזי, כי למשיבות עומדות עילות התביעה שנטענו מצידן כלפי המבקשים. ואולם בטרם החל הדיון בשאלת הסעדים הכספיים, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב ההגנה וכתב התביעה-שכנגד שהוגשו מטעמם עובר לדיון בשלב הראשון, כך שאלו יכללו טענות שונות הנוגעות להפרת החוזה מצד המשיבות.

בית-המשפט המחוזי (השופטת שרה סירוטה) דחה את הבקשה, בין היתר, מן הטעם שתיקון כתבי הטענות של המבקשים מצריך שמיעה מחודשת של עדים, ולנוכח הצהרת המבקשים בעבר, שלפיה יגישו תובענה נפרדת כנגד המשיבות.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה טענה המבקשת כי נמנעה עד כה מלהעלות את הטענות שאותן היא מבקשת להוסיף עתה לכתבי טענותיה, שכן הנזקים שנגרמו לה ואשר מבססים טענות אלו, לא התגבשו אלא עתה. המבקשת הוסיפה, כי על-כל-פנים אין למנוע את התיקון המבוקש עקב טעות דיונית שייתכן כי נפלה מלפניה.

המשיבות, מצידן, תמכו את יתדותיהן בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

בבקשה שבפניי אין כל ממש.

התערבות בית-המשפט שלערעור בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בניהול הדיון, מוגבלת למקרים שבהם אופן ניהול הדיון פוגע בזכויותיו של אחד הצדדים, או פוגם ממשית ביעילות בירור הסכסוך. ראו והשוו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד מד(2) 206, בע' 211-210.

במקרה זה קבע בית-המשפט המחוזי, כי תיקון כתבי הטענות של המבקשת בשלב כה מתקדם של בירור המשפט יפגע ביעילות ניהול ההליך, שכן יווצר הכרח לחזור על שמיעת המשפט. לא מצאתי כי עליי להתערב בהחלטתו.

זאת ועוד, השינוי המבוקש בכתבי טענותיה של המבקשת אינו נוגע ישירות למחלוקת המתבררת בין הצדדים כעת, אלא מבוסס לכאורה על מסכת עובדות אשר עשויה להתברר באופן יעיל אף במנותק ממנה. שכן, כאמור, תובענת המשיבות מתבססת על התנהגות המבקשים בתקופה שלאחר שהפסיקו הצדדים לפעול על-פי החוזה. בנסיבות אלו, החלטתו של בית-המשפט המחוזי בדין יסודה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך 10,000 ש"ח.