בש"פ 2145/97 סובול דב נ. יורם בן יואל

למבקש נגרם נזק רכוש לרכבו בעת חניתו בחניון. המבקש קיבל פיצוי על סמך חוות דעתו של המשיב, שהוא שמאי בחברת הביטוח. המבקש סבר, כי פעילותו של השמאי בענינו היתה לקויה, שכן הוא העריך לא נכונה את שווי נזקיו, וניסה להשבית את רכבו ללא הצדקה. עקב כך, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות כנגד המשיב. תביעתו נדחתה. בית המשפט קבע, בין היתר, כי תביעתו של המבקש היא תביעת סרק, וכי הוא לא הוכיח כי שוויו של הרכב עלה על ההערכה מטעם השמאי. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. הבקשה נדחתה. בית המשפט המחוזי חזר על קביעותיה של הערכאה הראשונה, וקבע כי אין למבקש כל עילה כלפי המשיב וכי הוא מיצה את ההליכים המשפטיים בענין זה.

על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. בטיעוניו חוזר המבקש על טענותיו בפני הערכאות הקודמות, לפיהן נהג כלפיו המשיב באי הגינות ותוך גריעה מסכום הפיצויים המגיעים לו. כן מלין המבקש על פסיקתו של בית המשפט לתביעות קטנות ועל התנהגותה של שופטת בית המשפט המחוזי, בסירובה

לבקשתו לתיקון הפרוטוקול. המבקש מוסיף וטוען כנגד קביעות לענין ממצאים עובדתיים שונים שלא הוכחו בענינו, וטוען, כי לא ניתן מענה לטענותיו בערכאות הקודמות.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אין בבקשה ובחומר המצורף לה משום עילה לקיומו של דיון בסוגיות אלה בפני ערכאה שלישית (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר בייחוד לאור העובדה, כי ענין לנו בדיון בערכאה שלישית על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך, דין הבקשה להידחות.