בש"פ 2150/05 מדינת ישראל נ. שניר מקייטן

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 18.8.03, יוחסה למשיב עבירת רצח. על פי הנטען, על רקע סכסוך בין המשיב לבעל חנות ירקות מתחרה, ארב העורר ליריבו, וירה לעברו מאקדח שהחזיק בידו, ובדרך זו גרם למותו.

אף שכתב האישום הוגש, כאמור, בחודש אוגוסט 2003, תשובת המשיב ניתנה רק בחודש נובמבר 2003, ומאז ועד לחודש יוני 2004, התקיימו שמונה ישיבות לשמיעת ראיות התביעה. באותו שלב, נאלצה באת-כוחו הקודמת של העורר לפרוש מייצוגו עקב מצב בריאותה, ואת מלאכת ההגנה נטלו על שכמם הסנגורים דהיום. בעקבות כך, קוימו חמש ישיבות נוספות בחודשים נובמבר ודצמבר, ובמהלכן סיימה התביעה את הבאת ראיותיה. בחודש ינואר 2005 התקיימה ישיבה אחת בלבד בה נשמעה עדות המשיב, והתיק קבוע להמשך ליום 22.3.05, מתוך תקווה שבאותו מועד תסתיים גם פרשת ההגנה. לעניין זה הודיעני בא-כוח המשיב, כי ככל הנראה תידרש ישיבה נוספת על זו הקבועה לסיום הדיון, ולאחריה יידרש זמן להכנת הסיכומים וכתיבת הכרעת הדין, ועל כן ספק אם הארכת המעצר המבוקשת הפעם תהיה האחרונה בעניינו של המשיב.

אין ספק, שההליכים בתיק זה התנהלו בצורה מייגעת, אולם כך הוא בדרך כלל המצב בתיקים מורכבים. אכן, אפשר שבית המשפט המחוזי היה יכול להביא את ההליכים לסיומם במועד מוקדם יותר, אולם בדרכו ניצבו שני מכשולים, האחד, חילופי הסנגורים, והאחר, והוא החשוב לענייננו, העומס המוטל עליו בתחום של תיקי פשע חמור.

כך או כך, ההליכים בעניינו של המשיב קרובים לסיומם, ולנוכח חומרתה של העבירה המיוחסת לו, לא ראיתי מנוס מאשר להורות על הארכת מעצרו, מתוך תקווה שהפעם יסתיים המשפט מבלי שתתבקש תקופת מעצר נוספת.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 14.3.2005, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1131/03 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.