בש"פ 2151/13 ליאור קורדובה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ציון קאפח) מיום 17.3.2013, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת הדסה נאור) לפיה הורה בית המשפט על החזרת תפוס (קטנוע) כנגד הפקדה בסך של 15,000 ₪.

1.

מהבקשה שבפני עולה כי כנגד המבקש הוגש בבית משפט השלום כתב אישום הכולל שני אישומים בעבירות של דרישת נכס באיומים, תקיפה לשם גניבה, איומים והחזקת רכוש חשוד כגנוב. על פי הנטען באישום השני, המשיב רכב על אופנועו ואיים על פלוני כי יכה אותו אם לא ימסור לו את הטלפון הסלולרי שלו.

[במאמר מוסגר: כתב האישום לא צורף לבקשה, ואך מטעם זה ראוי היה לדחותה, מה עוד, שמהחלטת בית המשפט מיום 20.1.2013 עולה כי כתב האישום כולל שלושה אישומים].

כנגד המבקש הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט השלום דחה את הבקשה והורה על חלופת מעצר בתנאי מעצר בית. בהחלטה נקבע כי קיימת חולשה בראיות במיוחד בכל הנוגע לאישום 2, באשר הראיות מתבססות על מספר האופנוע שנרשם על ידי עדת ראייה ואשר נרכש באותו יום על ידי המבקש.

המבקש עתר להשבת האופנוע שנתפס על ידי המשטרה. בית המשפט נעתר לבקשה, אך על מנת להבטיח חילוט האופנוע אם יורשע המשיב, התנה את החזרתו למבקש ברישום עיקול במשרד הרישוי, באיסור דיס-פוזיציה באופנוע, ובהפקדה של 15,000 ₪ המשקפים כשליש מערך האופנוע.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בטענה כי יש לבטל לחלוטין את ההפקדה, ולמיצער להפחית את סכום ההפקדה ל – 5,000 ₪.

הערר נדחה בהחלטתו של כב' השופט קפח מיום 12.3.2013 ועל כך נסב הערר שבפני.

3.

בערר טען המבקש כי "מקבילית הכוחות" בין עוצמת התשתית הראייתית הלכאורית לבין היקפם ועוצמתם של תנאי השחרור של נאשם במסגרת חלופת מעצר (החלטתי בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2011)), צריכה להיות מיושמת גם כאשר בשחרור תפוס עסקינן. לטענת המבקש, משנקבע כי עוצמת הראיות באישום השני נמוכה, היה על בית המשפט לפטור אותו מהפקדה.

4.

דין הערר להידחות.

ענייננו בגלגול שלישי על החלטת בית משפט השלום. למרות המחלצות המשפטיות שהמבקש ניסה לעטות על בקשתו, כביכול מדובר בשאלה הרת-עולם לגבי תחולת "מקבילית הכוחות" בסוגיית החילוט, הרי שהבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטני, ואיני סבור כי היה מקום להטריד את בית המשפט העליון בכגון דא.

בסופו של דבר, במלאכת איזונים עסקינן. עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית המשפט השלום למסקנה כי אין לעצור את המבקש עד לתום ההליכים, אך עם זאת, בית המשפט מצא להגביל את חירותו בדרך של מעצר בית. בדומה, עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית משפט השלום למסקנה כי יש להורות על החזרת הקטנוע, אך עם זאת, מצא בית המשפט להתנות את שחרור הקטנוע בתנאים מגבילים שאינם חורגים מהנהוג והמקובל.

אשר על כן, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, ואני דוחה את הבקשה ללא צורך בתגובה.