בש"פ 2154/02 עריד בהא נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בעכו בעבירה של החזקה בצוותא של סם מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית במשקל נטו של 13.23 גרם. בית-משפט השלום הסכים כי יש ראיות-לכאורה להוכחת האשמה וכי מתקיימת עילת מעצר, ואולם הוסיף וסבר כי ניתן להבטיח את מטרת המעצר על דרך של חלופת-מעצר. כך החליט בית-משפט השלום לשחרר את העורר ממעצרו. בית-המשפט המחוזי סבר אחרת והחליט לעצור את העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי.

לא ניתן לחלוק ברצינות על כי יש ראיות-לכאורה להוכחת האשמה: העורר נתפס פלגרנטי-דליקטו כאשר בידו שקית ובה סם ההרואין. אכן, הדבר היה בביתו של חברו, אך היה זה העורר אשר החזיק בשקית. עילת המעצר נדרשת מאליה, ובתיתנו דעתנו להרשעותיו הרבות - בהן הרשעות בעבירות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים, עבירות אלימות, ועוד - כך אף מסוכנותו. בא-כוח המדינה היסב תשומת-ליבי אף לדברים שאמר בא-כוח העורר במשפט קודם בו הורשע מרשו בשתי עבירות של סחר בהרואין (במשקל כולל של למעלה מ- 18 גרם), כי העורר מביע חרטה על המעשים "בהבטחה שלא יבצע מעשים כאלה בעתיד" ובהמשך: "אין חשש שיבצע מעשים כאלה בעתיד". אמירות דרמטיות אלה הושמעו בבית-משפט ביום 26.1.98 והנה חזרו הדברים על עצמם בעבירה שלפנינו. נוסיף עוד זאת, כי באותה פרשה הוטל על העורר עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים והופעל במצטבר מאסר על-תנאי קודם בן 12 חודשים.

הטענה העיקרית שהעלה לפניי בא-כוח העורר היתה טענת ההפליה. בעת תפיסת הסם היו בדירה בה נתפס הסם, בנוסף לבעל הדירה, העורר ואדם שלישי. והנה, כך טוען בא-כוח העורר, אותו אדם שלישי שוחרר ממעצר ואילו העורר נידון למעצר. הפליה זו, כך טוען הוא, הפליה בלתי-ראויה היא, ודין הוא שהעורר ישוחרר ממעצר כמוהו כאותו שלישי.

טענה זו אינה מקובלת עליי ומשני טעמים אלה: ראשית לכל, משהיגעתי לכלל מסקנה כי ראוי הוא שהעורר ישב במעצר בשל מסוכנותו הרבה לציבור, אין בעובדת שחרורו של חברו כדי לגרוע ממסוכנותו של העורר כדי שחרורו-הוא ממעצר. יתר-על-כן: גם אם טעה בית-המשפט בשחררו אותו שלישי ממעצר - ולא אמרנו כן - טעות לעולם חוזר, ואין כל הצדק כי נלך בעקבות הטעות. ראו, לאחרונה: בש"פ 2046/02 זינאב (לא פורסם). שנית, לא זו בלבד שאינני יודע את נסיבותיו האישיות של אותו שלישי, אלא שעניינו של העורר נבדל מעניינו של אותו שלישי, ולחובתו של העורר; שהשלישי היה אומנם באותו מעמד של תפיסת הסם, אך לא החזיק בסם, ואילו העורר החזיק בסם. בנסיבות אלו אפשר יכול אותו שלישי לטעון טענות שהעורר אינו יכול לטעון והבדל זה שבין השניים מבטל אף את טענת ההפליה.

אני דוחה איפוא את טענת ההפליה.

נמצא לנו איפוא כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה; נתקיימה עילת מעצר; ובנסיבות העניין, ובשל מסוכנותו של העורר, אין מקום להורות על חלופת מעצר. על רקע כל זאת אני מחליט לדחות את הערר.

היום, א' בניסן תשס"ב (14.3.2002).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02021540. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il