בש"פ 2161/07 שי בן אבו נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי כתב האישום תקף העורר את אישתו במספר הזדמנויות, קילל אותה ואיים עליה כי יפגע בה. בית משפט השלום (כב' השופטת א' קנטור) נעתר לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בדיון בפני בית המשפט השלום לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, אך הציג חלופות מעצר. בית המשפט דחה את חלופות המעצר וקבע כי מקומם הגיאוגרפי של האנשים שהצהירו כי הם מוכנים לשמש כמפקחים אינו מספק נוכח קרבתם למתלוננת. מסיבה זו דחה בית המשפט גם את החלופה של איזוק אלטרוני בקובעו כי חלופה כזו לא תאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר למתלוננת. עם זאת איפשר בית המשפט לעורר להציג חלופה אחרת שתתגבר על הקרבה הגיאוגרפית למתלוננת, ואף הורה על קבלת תסקיר מעצר משירות המבחן. שירות המבחן קבע כי גם חלופות מעצר רחוקות יותר מהמתלוננת שהוצעו על ידי העורר לא יספקו הגנה הולמת למתלוננת, וכי הערבות שהוצעו יתקשו להציב בפני העורר גבולות שימנעו ממנו לפגוע במתלוננת לאור התנהגותו המצביעה על יחס של קנאה ואובססיביות. לאור מסקנות התסקיר הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי ועררו נדחה מן הנימוק שמחומר הראיות ומתסקיר המבחן עולה שחלופות המעצר שהוצעו אינן מנטרלות את מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

3.

העורר טוען כי בית משפט השלום לא בחן את חלופות המעצר שהוצגו לו באופן יסודי ואף לא חקר את המצהירים. היה על בית המשפט לטענתו להורות על הזמנת תסקיר נוסף שיבחן חלופות נוספות שהוצעו על-ידי העורר. חלופת המעצר שהציע היא לדבריו ראויה ומאיינת את הסיכון למתלוננת. העורר מתייחס במיוחד לחלופת מעצר בישיבה בישוב אלעד תוך שימוש באיזוק אלקטרוני. העורר אף טוען כי בית המשפט לא נתן משקל לעובדה שלעורר אין כמעט עבר פלילי מכביד.

4.

המדינה מתנגדת לבקשה ומצביעה על מסוכנותו של העורר.

5.

שקלתי טענות הצדדים ועמדתי שלי היא כי עניינו של העורר אינו מתאים לחלופת מעצר כלשהי ועל כן לא היה טעם בעיסוק בחלופות מעצר פרטניות. לעורר הרשעה, אמנם ישנה, אך מדובר באלימות כלפי אשתו. התסקיר שהוגש בעניינו קשה. התסקיר עומד על הסיכון הנשקף מהעורר, עקב תופעות של קנאות ורכושנות, הגבלת פעולותיה של האשה, עיסוק אובססיבי וחשש מפרידה. להערכת כותבת התסקיר שחרורו של העורר למעצר בית, גם במקום מרוחק, אין בו כדי לספק הגנה למתלוננת ולמנוע הישנות התנהגות כמתואר בכתב האישום. בתסקיר אין המלצה לשחרור למעצר בית. נוכח דברים נחרצים אלה אין, כאמור, עוד מקום לעיסוק פרטני בחלופת מעצר.

אני דוחה את הערר.