בש"פ 2169/00 מדינת ישראל נ. מריאן פוליאק

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו מעשי עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה שעשה במתלוננת, צעירה כבת 20 שנה. לפי הנטען עקב המשיב אחרי המתלוננת במכוניתו, בשעה שהלכה מביתה למפגש עם חבריה, התנפל עליה, היכה אותה בברוטליות, סתם את פיה וחנק אותה בצווארה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ט' שחף), בהחלטתו מיום 22.4.99, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיים משפטו תוך תשעה חודשים ציווה חברי הנכבד, השופט י' אנגלרד, בהסכמת בא כוח המשיב, להאריך את מעצרו בתשעים ימים. משלא נסתיים משפטו תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, החל ביום 28.3.00.

2.בבקשת המדינה הודגש כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מתוך המיוחס לו בכתב האישום. עוד הודיע בא כוח המדינה בדיון לפני כי בישיבה שהתקיימה ביום 22.3.00 תמה הבאת הראיות; עד יום 16.4.00 יוגשו סיכומי התביעה ועד יום 22.5.00 יוגשו סיכומי ההגנה. לדעתו, נגרמו העיכובים בשמיעת המשפט "בעיקר מטעמו של המשיב" וכי רבים הסיכויים שפסק הדין יינתן תוך תקופת ההארכה המבוקשת.

בא כוח המשיב טען שאחרי שנשמעו כל העדים אין לחשוש עוד לשיבוש הליכי המשפט, המשיב איננו מסוכן ואין לו הרשעות קודמות. עוד הצביע על כך שהמשיב סובל מהתקפים חוזרים של פסוריאזיס וכי הטיפול הטוב ביותר יכול להינתן לו רק במרפאות עור באזור ים המלח.

3.בית המשפט המחוזי, בהחלטתו הנזכרת, תאר בהרחבה את מעשיו של המשיב ועל כך שהראיות יש בהן "כדי להוות ראיות לכאורה ויש בהן תשתית להרשעה". מעשיו של המשיב, כפי שתוארו, נעשו באלימות, בפראות ובאכזריות והם מעידים על מסוכנותו הגדולה. אכן, אין לו הרשעות קודמות והוא לוקה במחלת עור, אולם אין באלה כדי להפיג את מסוכנותו. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בקובעו כי בנסיבות אלה אין מקום לחלופה למעצר. במצב דברים זה וכאשר הגיע בירורו של המשפט לשלב שהגיע יש מקום להורות על הארכת המעצר.

4.לפיכך אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל ביום 28.3.00, או עד מתן פסק הדין בת"פ 914/99 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.