בש"פ 218/07 מדינת ישראל נ. ממדוח סלאימה

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי באשמת ביצוען של מספר עבירות: ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, פריצה לרכב וגניבה. נטען, כי באחד מימיו של חודש אוקטובר 2006, הגיע המשיב עם שנים מחבריו לחניון בירושלים, שם הם תקפו את השומר, כפתו את ידיו ורגליו וחנקו אותו בצווארו, מתוך כוונה לגנוב משאית בטון. כן נטען, כי בשלב כלשהו התקשר מעבידו של השומר כדי לוודא את הנעשה בחניון, והמשיב אילץ את השומר, תוך שהוא מניח את ידיו על צווארו, לומר שהכל בסדר.

עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט לא נעתר לבקשה זו, והורה על שחרור המשיב כדי שיהיה נתון במעצר בית בדירת הוריו, באיזוק אלקטרוני, ובכפוף להמצאתן של ערבויות, וביניהן הפקדת סכום של 50 אלף ש"ח.

שני עררים הונחו בפני, באחד (218/07) משיגה המדינה כנגד ההחלטה לשחרר את המשיב, בעוד שבאחר (294/07) עותר המשיב לפטור אותו מהפקדת הסכום בו חויב.

לא ראיתי מקום או עילה לשנות מההחלטה נושא העררים. החלטה זו התקבלה לאחר שעניינו של המשיב נבחן בקפידה על ידי בית משפט קמא, תוך שהוא מסתייע בתסקיריו של שרות המבחן. אכן, חמורות הן העבירות שיוחסו לו, ויש בהן כדי להצביע על הסכנה הגלומה בו. ברם, לכל אלה נתנה השופטת המלומדת את דעתה, ולהשקפתי בהחלטתה מצוי איזון נכון של כל השיקולים הצריכים לעניין.

אשר על כן, העררים נדחים.