בש"פ 2186/15מדינת ישראל נ. תאמר חיג'ה

1.

לפני בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב, ב-90 יום, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שיימנו החל מתאריך 09.04.2015.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

2.

בתאריך 17.01.2013 הוגש נגד המשיב, לבית המשפט המחוזי מרכז, כתב אישום המייחס לו עבירות של: ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע. זאת בגין שני אירועים, אשר בכל אחד מהם ירה המשיב לעבר אדם אחר, פעם בניסיון לגרום למוות, ופעם אחרת במטרה לפצוע. כן מיוחסת למשיב עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

3.

על פי הנטען בעובדות האישום הראשון בכתב האישום, המשיב ואדם אחר קשרו קשר לפגוע באדם אחד ולרצוח אדם שני. לפי הנטען, בתאריך 21.12.2012, בשעת ערב, הגיעו המשיב ושותפו, ברכב, לקרבת בית בטייבה, אשר בסמוך לו עמדו מספר אנשים. המשיב, כך נטען בכתב האישום, ירד מהרכב וירה בשתי רגליו של האדם שבו הוא ושותפו ביקשו לפגוע. מיד לאחר מכן, רדף המשיב אחר אדם אחר, שניסה לברוח מהזירה, וירה בראשו של אותו אדם כדור אחד, בסוברו (בשוגג) כי מדובר באדם שהוא ושותפו ביקשו לרצוח. או אז, נכנס המשיב לרכב ונמלט מהמקום ביחד עם שותפו. בהמשך, נסע המשיב לעיר יפו לצורך יצירת אליבי, שבר את הטלפון הנייד ואת כרטיס ה"סים" שהיה ברשותו, ואף שרף את הרכב, במטרה להעלים ראיות.

4.

על פי הנטען בעובדות האישום השני שבכתב האישום, בתאריך 18.10.2012, בשעת ערב, הגיע המשיב עם אקדח בסמוך לביתו של אדם שלישי, בטייבה, וירה בו 7 כדורים, מתוכם 6 ברגליו ואחד באשכיו.

5.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, בין השאר, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילות מעצר נגדו, מכוח סעיפים: 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) ל חוק המעצרים , מאחר שהם בוצעו תוך שימוש בנשק חם, ובאישום הראשון בצוותא-חדא עם אדם אחר. בנוסף, נטען כי קמה עילה למעצרו של המשיב גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) ל חוק האמור, וזאת בשים לב למעשיו לאחר האירוע שתואר באישום הראשון. עוד נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעברו הפלילי והן מהתבטאויותיו בפני מדובב, שבהן אמר, בין היתר, כי התענוג שלו הוא "להרקיד" את מי שהוא ירה בו ברגליים, והאהבה שלו היא: "לראות את הפחד [של אותו אדם – ח"מ ] מול העיניים".

6.

בתאריך 19.05.2013, לאחר שבית המשפט קמא הנכבד נעתר לבקשות דחייה הדדיות מטעמים שונים, התקיים דיון במעצרו של המשיב. במהלכו של הדיון האמור הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, כנגד המשיב. במעמד האמור נעתר בית המשפט קמא הנכבד לבקשת ב"כ המשיב והורה על עריכת תסקיר שירות המבחן לצורך בחינת היתכנות האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

7.

בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא הנכבד בתאריך 09.06.2013, הוצג תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עלה כי מהמשיב נשקפת מסוכנות בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה, כאשר מידת החומרה של אלימות זו צפויה להיות בינונית-גבוהה. עוד צוין בתסקיר כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב (בתחילה: אמו ואחיו הצעיר ובהמשך גם קרובי משפחה אחרים וחברים שלו) – אינם מתאימים. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר. בהתחשב באמור – בא-כוח המשיב הודיע כי מאחר שלא נמצאה, לעת ההיא, חלופה מתאימה אחרת – המשיב מסכים למעצרו עד תום ההליכים נגדו (בכפוף לאפשרות לפנות בבקשה מתאימה באם תתגבש בהמשך חלופת מעצר הולמת).

בנסיבות אלה – הורה בית המשפט קמא הנכבד על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

8.

מאז החלטת המעצר הנ"ל – הוארך מעצרו של המשיב שש פעמים על ידי בית משפט זה, מכוח הסמכות המוקנית לו בסעיף 62 ל חוק המעצרים . בכל אחת מהפעמים הללו הוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים, בהסכמתו של המשיב.

9.

כעת, מתנגד המשיב להארכת מעצרו, בפעם השביעית, בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק-הדין בעניינו.

בדיון שנערך בפני הועלו על-ידי ב"כ המשיב שתי סוגיות, שבעטיין הוריתי לו לפרט הדברים בכתב בצירוף מסמכים רלבנטיים, וכן לציין איזו חלופת מעצר הדוקה מציע המשיב כיום. כן איפשרתי למבקשת להשיב לתגובתו של המשיב ולחלופת המעצר שתוצע בגדרה. בתוך-כך, הוריתי כי המשיב יישאר במעצר עד להחלטה שתתקבל בהיאסף החומר האמור, או עד למתן פסק-הדין בהליך העיקרי.

שני הצדדים פעלו על פי החלטתי והתיק בשל איפוא עתה למתן החלטה בבקשה.

10.

לאחר עיון בבקשה, בתגובתו הכתובה של המשיב, בתשובת המבקשת לה ובחומר שצורף אליהן – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל , תוך שימת לב לאמור בפיסקה 15 שלהלן . אביא עתה, בקצרה, את הנימוקים להחלטתי זו.

11.

ההליך המשפטי בעניינו של המשיב, אשר נפתח בהגשת כתב אישום לפני כשנתיים ו-4 חודשים – אכן לא התקדם בקצב משביע רצון, אלא ששני הצדדים תרמו למצב זה, שנוצר, בין היתר, גם בעקבות: חילופי-גברא בייצוג (בשני הצדדים), אי-התייצבותם של עדים, אשר נדרש היה להביאם בצו, הכנתה של חוות דעת מסוימת מטעם המשיב, הימשכותם של הליכי גישור בין הצדדים, הליכים בעתירה לגילוי ראיה חסויה ובקשות להשלמת חקירה.

זאת ועוד – אחרת. עד כה הסכים המשיב, מפעם לפעם, להארכת מעצרו. בנסיבות אלה דומה עלי כי אין לייחס משקל משמעותי להשגות המועלות, בשלב זה, לראשונה, בנוגע לעיכובים שחלו בראשיתו של ההליך המשפטי, בעטיין של פעולות, או מחדלים, שנעשו עד לבקשת הארכת המעצר הנוכחית, או בעקבותיהם. בכלל זה, אני סבור, כי אין הכרח להידרש כאן לטענות, שהעלה ב"כ המשיב, בנוגע להכנת חוות הדעת בעניינו של המשיב ולמפגשים שנערכו בין המשיב לבין שוטרים מיחידת ימ"ר מרכז (שאיננה היחידה שחקרה את התיק שבגינו הועמד לדין), עת ששהה במעצר. יוער כי מהחומר שבפני עולה שטענותיו של המשיב בהקשרים הללו התגבשו לפני זמן רב, ובעניין האחרון אף הובילו לפניה בעתירה לגילוי ראיה חסויה, שהמשיב חזר בו ממנה, בעקבות הערות בית המשפט.

יתר על כן, לאחרונה חלה התקדמות משמעותית בהליך. פרשת התביעה, שהחלה בתאריך 21.09.2014 – הסתיימה, ובתאריך 30.03.2015 נפתחה פרשת ההגנה ועדותו של המשיב נשמעה בחקירה ראשית.

לשם השלמת התמונה אציין כאן כי לעת הזו נקבעו מועדי הוכחות נוספים לתאריכים: 03.06.2015, 10.09.2015 ו-16.09.2015.

12.

האמור בפיסקה 11 שלעיל – איננו גורע מתקפות חלק מהטרוניות של המשיב ביחס להימשכות ההליך בעקבות השלמות חקירה ותוספות שנעשו לאחרונה בעקבות החלפת הייצוג מטעם המאשימה. בהקשר זה מקובלת עלי טענתו של ב"כ המשיב, שלפיה לנוכח הפעולות האמורות ייתכן ותידרשנה גם פעולות השלמה מצד ההגנה, שבעקבותיהן – ואף בלעדיהן – צפוי המשפט להימשך אף מעבר לתקופת הארכת המעצר הנוכחית. קביעתם של מועדי דיון להמשך שמיעת הראיות במהלך חודש ספטמבר 2015 – היא שתוכיח.

דא עקא, שבנתון זה כשלעצמו – אין כדי להביא לשחרורו של המשיב ממעצר בנסיבות. אבאר דברי להלן.

13.

המשיב מואשם בביצוע עבירות חמורות ביותר. מסוכנותו נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם. כנגד המשיב עומדת, איפוא, בנסיבות, חזקה כי נשקפת ממנו סכנה, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) ל חוק המעצרים . לא זו בלבד שחזקה זו לא נסתרה, אלא שהיא מקבלת משנה תוקף לנוכח עברו הפלילי (הכולל שתי הרשעות בעבירות של החזקת אגרופן, או סכין למטרה לא כשרה), זאת לצד התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב ומהמסוכנות הנשקפת ממנו, וההתרברבות המיוחסת למשיב באשר למעשים מהסוג שהוא מואשם בהם. הנה כי כן, חרף הימשכותו של ההליך בעניינו של המשיב, אין לומר לעת הזו כי חלוף הזמן מאז מעצרו מביא להטיית הכף לעבר העדפת שיקולי הפרט על פני האינטרס הציבורי, בהתחשב בהנחיות הפסיקה במקרים כגון אלו.

14.

זאת ועוד – אחרת. לא הוצגה בפני חלופת מעצר הולמת, הדוקה מספיק בשים לב לנסיבות. המשיב הציע לשחררו בתנאי מעצר בית מלא, בטייבה, תחת פיקוחה של: אמו, שהינה עקרת בית, אחותו, שהינה אחות במקצועה, ואחיו, שלפי הנטען אין לחובתו עבר פלילי. מהחלופה המוצעת עולה כי כוונתו של המשיב היא שאמו תשמש כמפקחת הראשית והעיקרית עליו. שירות המבחן התרשם בשעתו כי לנוכח מצבה האישי של האם (שפורט בתסקיר) – היא איננה מתאימה לתפקיד הפיקוח, ושהחלופה שבה אחיו הצעיר של המשיב יפקח עליו בנוסף לאמו – איננה הדוקה מספיק בנסיבות. במצב הדברים המתואר, דומה עלי כי לא יהיה די בפיקוחה הנוסף של האחות (אשר לא נמסרו פרטים על אודות מקום עבודתה, היקף המשרה שלה ומכסת השעות ביום שבהן יהיה באפשרותה להעמיד את עצמה לטובת הפיקוח על אחיה) – אף אם היא תימצא מתאימה לתפקיד – כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

15.

אשר על כן,

בקשת המדינה מתקבלת . מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 09.04.2015, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 32504-01-13 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

יחד עם זאת, לנוכח האמור בפיסקה 12 שלעיל ובשים לב לתקופה המצטברת, שבמהלכה נתון המשיב במעצר עד היום – בית-המשפט המחוזי הנכבד מתבקש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לקדם את ההליך, ולקבוע, ככל הניתן, מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות במסגרת תקופת ההארכה הנוכחית.