בש"פ 2188/08 מדינת ישראל נ. עומר קזאז

1.

בפניי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים מיום 19.3.2008 או עד למתן פסק הדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.פ. 4733/07, לפי המוקדם מביניהם, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

נגד המשיבים הוגש, ביום 19.6.2007, כתב אישום המייחס להם עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ). על פי עובדות כתב האישום, המשיבים סיפקו לסוכן משטרה סמוי סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 4.7467 גרם תמורת סכום של 3,000 ₪, מתוכו הועבר כתמורה סכום של 2,800 ₪ למשיב 2. עם העברת התשלום, נעצרו המשיבים במקום. יתר סעיפי האישום מיוחסים למשיב 1 לבדו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 17.10.2007 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' דורון) על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם. העיכוב במתן ההחלטה בעניין המעצר עד תום ההליכים נבע מבקשות דחייה שונות. תחילה נדחה הדיון לצורך העתקת חומר הראיות ולימודו על ידי הסנגוריה. לאחר מכן נדחה הדיון לצורך הסדרת ייצוגו של המשיב 1. לאחד הדיונים לא התייצבו באי כוח המשיבים ולכן שוב נדחה הדיון. דיונים נוספים נדחו לצורך הגשת תסקירי מעצר, ולאחר מכן בשל שביתת שירות המבחן, המתנה לתסקירי המבחן, ועיכובים בהגשת התסקירים.

4.

ביום 5.7.2007 התקיימה הקראה פורמאלית של כתב האישום בפני השופט דורון. בית המשפט קמא קבע כי תשובה לאישום תינתן בפני המותב שידון בתיק העיקרי. גם לאחר ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים, חלו דחיות נוספות של מועדי הדיון, בעיקר בשל בקשות באי כוח המשיבים לבוא בדברים עם המבקשת. בדיון שהתקיים ביום 29.1.2008, ביקשה ב"כ המשיב 2 לשחררה מייצוג. לאחר שדחה בית המשפט קמא את בקשתה, ניתנה תשובתו של המשיב 2 לכתב האישום. לטענת המשיב 2 במועד נשוא כתב האישום הוא קיבל קופסה או חבילה מהמשיב 1 מבלי שידע את מהות תוכנה ואכן העבירה לסוכן, הסוכן ספר כסף, אך המשיב 2 לא לקח כסף מידיו של הסוכן.

5.

בית המשפט קמא קבע שני מועדים לשמיעת ההוכחות בתיק - ליום 16.3.2008 וליום 7.4.2008.

6.

לאור העובדה שבקרוב יחלפו תשעה חודשים מאז מעצרם של המשיבים, הגישה המבקשת את הבקשה דנן. ב"כ המשיב 1 הסכים להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים, ולפיכך עניינו של המשיב 1 אינו עומד בפניי. בקשת המדינה ביחס למשיב 2 תלויה ועומדת בפניי.

7.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב 2 נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומנסיבות ביצוען. בנוסף, למשיב 2 עשרים ושתים הרשעות קודמות בעבירות רכוש רבות, עבירות רבות על פקודת הסמים מסוג עוון ופשע והפרת הוראות חוקיות. עוד טוענת המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב 2 אם יורשע בדינו מקים חשש מובנה להימלטות מהדין, שגם הוא, כשלעצמו, מחייב את המשך מעצרו, ולכך מצטרפת העובדה שנגד המשיב 2 עומדים שני מאסרים מותנים ברי הפעלה, בני 10 חודשים ו-15 חודשים.

8.

מתסקיר המעצר שהוגש לבית משפט השלום עולה כי המשיב 2 הינו כבן 55, נשוי ואב ל-5 ילדים. המשיב 2 מכור לסמים מזה קרוב לארבעים שנה ומנהל אורח חיים "בעייתי". המשיב 2 לא עבד מימיו והוא נתמך מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם חלש, בעל דפוסי התנהגות בעייתיים שלא מצליח לערוך שינוי ממשי בחייו. במצב זה, התרשמות שירות המבחן היתה כי קיימת רמת סיכון גבוהה לעבירות מצד המשיב 2, ולפיכך נמנע מלהמליץ על שחרורו ממעצר.

9.

בדיון שבפניי חזר ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה והדגיש כי המשיב 2 הינו בעל עבר פלילי עשיר. גיליון ההרשעות של המשיב 2 הוגש במהלך הדיון, וממנו עולה כי לחובת המשיב 2 עשרים ושתיים הרשעות קודמות, האחרונה שבהן מחודש נובמבר 2005, במסגרתה נגזרו עליו 15 חודשי מאסר על תנאי.

10.

עו"ד גוטליב, שטענה בשם המשיב 2 בצורה סדורה ומפורטת, חלקה על הטענה כי במשיב 2 גלומה מסוכנות והדגישה את הבעייתיות הטמונה בשהייתו במעצר של המשיב 2 פרק זמן כה ארוך בטרם הסתיים משפטו. ב"כ המשיב 2 הציעה כי אורה על שחרורו של המשיב 2 למעצר בית, עם איזוק אלקטרוני, תוך הפקדת ערבויות צד ג' ואיסור על יציאתו מהארץ.

11.

בדיון שבפניי, לא חלקה ב"כ המשיב 2 על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. על כן השאלות הניצבות בפניי הינן האם קיימת עילת מעצר והאם ניתן לשחרר את המשיב 2 לחלופה אשר פגיעתה בחירותו פחותה משהייתו במעצר מלא.

12.

אשר לקיומה של עילת מעצר , כתב האישום מייחס למשיב עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, עבירות לפי פקודת הסמים, ועל כן קמה חזקה לפיה קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב 2 יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה, וזאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. המשיב 2 לא סתר חזקה זו. יתרה מכך, על מסוכנותו של המשיב 2 ניתן ללמוד אף מעברו הפלילי העשיר, אשר אין להמעיט בערכו, בעטיו אף עומדים נגד המשיב 2 שני מאסרים מותנים, בני 10 חודשים ו-15 חודשים.

13.

משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, עלי לשקול האם יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב 2 מעבר לתשעת החודשים בהם הוא מצוי במעצר, וזאת ללא שהסתיים משפטו. אין חולק כי המחוקק כיוון לכך שמשפטם של נאשמים יסתיים תוך פרק זמן קצוב (תשעה חודשים), והארכת מעצרם של נאשמים מעבר לתקופה זו הינה החריג, לאור הפגיעה בחירותם. יחד עם זאת, לא מעטים הם המקרים המגיעים לפתחו של בית משפט זה, בהם מתארכים משפטיהם של נאשמים מעבר לתקופה הקבועה בחוק המעצרים, וזאת מטעמים שונים.

14.

אף בענייננו, התארך משפטו של המשיב 2 וזאת מסיבות שונות שפורטו לעיל, חלקן קשורות בסנגוריה, חלקן אינן תלויות בצדדים. בנסיבות אלה, ובהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, עלי לבחון אם ניתן להורות על שחרורו של המשיב 2 בתנאים. תסקיר שירות המבחן, שהוגש לפני מספר חודשים, הצביע, כאמור על עברו ה"בעייתי" של המשיב 2, על העובדה כי הוא מעולם לא עבד וכי הינו מכור לסמים מזה כארבעים שנה. נסיבות אלה, בצירוף מסוכנותו של המשיב 2 העולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי המכביד, מצביעות, לדעתי, על כך שאין מקום להורות על שחרורו של המשיב 2 ממעצר, חרף פרק הזמן הארוך שחלף מיום מעצרו.

15.

אחזור ואומר, כי הותרתו של נאשם במעצר תקופה ארוכה ללא הכרעה בדינו הינה מציאות בעייתית, אשר בית משפט זה הצביע עליה לא אחת, אולם פעמים לא מעטות, לאור העומס הכבד המוטל על הערכאות הדיוניות, ולאור נסיבות אחרות, אכן מתארכים משפטים מעבר לפרק הזמן אשר נקבע על ידי המחוקק כראוי. יחד עם זאת, כפי שצוין, בית משפט השלום קבע שני מועדים קרובים למדיי לשמיעת ההוכחות בתיק העיקרי, ויש לקוות כי אכן משפטו של המשיב 2 יסתיים בהקדם.

16.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים יום, החל מיום 19.3.2008 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 4733/07 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפיו המוקדם.