בש"פ 219/02 מדינת ישראל נ. אברהם בן ליאון ליבו

לפניי בקשה להארכת מעצר של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

1.נגד המשיב הוגש ביום 16.4.01 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. על-פי הנטען בכתב האישום, ברשות המשיב היו מספר כלי נשק ברשיון. ביום 11.4.01, בעקבות דו שיח בינו ובין שותפותיו לדירה, התרגז המשיב על שותפותיו וירה בראשה של אחת מהן בכוונה תחילה לגרום למותה, ירי שגרם למותה המיידי.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי, מפי השופט א' אבן ארי, הורה ביום 19.7.01 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאור מסוכנותו לציבור. ערר על החלטת המעצר נדחה בבית משפט זה, מפי חברתי השופטת מ' נאור. נפסק כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמדובר ברצח ולא בפליטת כדור בשגגה. בית המשפט ציין כי על פי חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי והפסיכיאטר מטעמו של המשיב, המשיב סובל מהפרעות אישיות. לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמו של המשיב, המשיב פעל תחת השפעת סמים. בנסיבות אלה, בשל מסוכנותו של המשיב, לא ראה בית המשפט אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בהמשך הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה בבית המשפט המחוזי. כן דחה חברי השופט י' טירקל ערר על דחיית הבקשה.

3.ביום 30.4.01 התקיימה ההקראה במשפטו של המשיב. לאחר בדיקה פסיכיאטרית של המשיב, בה נקבע כי הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין, התקיימו ארבע ישיבות הוכחות בחודשים ספטמבר ודצמבר 2001, במהלכן העידו שמונה עדי תביעה. בחלוף תשעה חודשים מתחילת המשפט הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשה נטען כי נוכח מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מטיב העבירה ונסיבותיה, ולאור החשש כי ימלט מאימת הדין בהתחשב בעונש המאסר הממושך הצפוי לו אם יורשע בדין, יש להותירו מאחורי סורג ובריח.

4.בדיון לפניי ביום 17.1.02 התברר כי המשך פרשת התביעה קבוע לחודש יולי 2002. כלומר, המשך המשפט יחרוג מתקופת תשעים הימים שמבקשת המדינה, ותידרשנה הארכות מעצר נוספות. לאור מצב דברים זה, הוריתי למדינה לפנות לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כדי שיברר את האפשרות למציאת תאריכים מוקדמים יותר להמשך המשפט. לאחר פניית המדינה נקבעו שלושה מועדים נוספים לשמיעת המשפט: 29.1.02, 31.1.02, 5.2.02. שתי הישיבות הראשונות התקיימו כמתוכנן, ובמהלכן נמשכה פרשת התביעה, ואילו הישיבה השלישית בוטלה בשל אילוצי בית המשפט. שלוש ישיבות הוכחות נוספות צפויות להתקיים במהלך חודש פברואר, בימים 19, 20 ו24- לחודש. בא-כוח המדינה ציין בפניי כי להערכת המדינה, תסתיים פרשת התביעה ב20.2.02-. בא-כוח המשיב חלק על הערכה זו, והביע חשש כי המשפט יימשך עוד זמן רב, ויחרוג מתקופת המעצר הנדונה בבקשה זו. בא-כוח המשיב הדגיש בטיעוניו לפניי את מצוות המחוקק שנאשמים לא יוחזקו במעצר מעבר לתשעה חודשים. בהתאם לכך, הוא ביקש לשחרר את המשיב ל"מעצר בית" מוחלט עד לסיום משפטו.

5.לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב. נראה כי הפנייה לנשיא בית המשפט המחוזי הביאה לזירוז ניכר בשמיעת משפטו של המשיב, והמשפט מתנהל כעת בקצב משביע רצון. יש לקוות כי יתאפשר לבית המשפט להמשיך בשמיעת המשפט ולסיים את פרשת ההוכחות תוך זמן סביר. המשיב אובחן על ידי הפסיכיאטר המחוזי כסובל מהפרעת אישיות עם קווים אנטיסוציאליים, נרקסיסטיים ופרנואידלים. למשיב מיוחסת עבירה של רצח של שותפתו לדירה, בשל עניין של מה בכך. לאור טיב העבירה ונסיבותיה, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו יסכן את בטחון הציבור.

אי לכך, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל ביום 19.1.02 ועד ליום 18.4.02 או עד למתן פסק דין בת.פ. 1058/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.