בש"פ 2199/05 אדי אלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש נגד העורר לבית משפט השלום בחיפה נטען, כי במהלך שנת 2003 הוא קשר עם הנאשם האחר בתיק זה, דוד שטרנברג, להתחבר למערכת המחשוב של בנק הדואר, ובדרך זו לבצע הפקדות פיקטיביות של כספים, במטרה למשוך כספים אלה בהמשך. על-פי הנטען, משכו העורר ושותפו בדרך זו סכום של 124,500 ש"ח. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות לפי חוק העונשין וחוק המחשבים.

מאז יום 29.2.04 שוהה העורר במעצר-בית, ובקשה שהגיש לבית משפט השלום לאפשר לו להתהלך חופשי, נדחתה. על כך הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ומשגם זה נדחה, הוגש הערר שבפני.

עיון בכתב האישום שהוגש נגד העורר ושותפו מלמד, כי העבירות שיוחסו להם בוצעו בתחכום רב, והן גרמו נזק לא מבוטל לרכוש הציבור. אכן, נראה שהעורר לא היה מצליח לבצע את זממו ללא הידע הרב שרכש הנאשם האחר בתחום המחשבים, אולם השניים פעלו בעצה אחת להגשמת מטרתו של הקשר הפלילי, ועל כן יש לראות אותם כמי שחטאו בצוותא. ולא למותר להדגיש, כי הנאשם האחר שוהה במעצר-ממש, בעוד שהעותר שוהה במעצר בית בלבד. כמובן, גם במעצר זה, ולאור חלוף הזמן, מצווה בית המשפט לבחון אם יש עוד הצדקה להגבלת חירותו של העורר. על כך השיבו שתי הערכאות שקדמו לי בחיוב, ואינני סבור שנפלו פגם או שגיאה בהחלטתן.

הסכנה הנשקפת מהעורר היא שהוא ישוב ויחבור לאחרים לצורך ביצוען של עבירות דומות. אכן, כדי לקדם קשר חדש מסוג זה, יכול העורר לפעול גם מהמקום בו הוא שוהה עתה, אולם אין ספק, שמעצר הבית מגביל את יכולתו לשוב ולעסוק בפלילים, ומאפשר קיום פיקוח טוב יותר על תנועותיו.

צודק בא כוחו המלומד של העורר, עורך דין י' גולדברג, כי כאשר מתמשך המעצר והולך, נוטה הכף יותר ויותר לכיוון העדפת חירותו של העורר. עם זאת, לא שוכנעתי כי הגיעה השעה להעדיף את עניינו של העורר ונוחותו על חשבון אינטרס הכלל, במיוחד כאשר מסתמנת אפשרות שבישיבות הקרובות תסיים המשיבה את הבאת ראיותיה. אם כך יקרה, יוכל העורר לשוב ולבקש בחינה מחודשת של תנאי שחרורו.

הערר נדחה.