בש"פ 22/15 עבד אל עזיז חסונה נ. מדינת ישר

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת ד' עטר ) בעמ"ת 49430-12-14 מיום 28.12.2014, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון במ"ת 41555-11-14 מיום 22.12.2014, להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

1.

ביום 19.11.2014 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המבקש המייחס לו שני אישומים, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בת זוגו לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ותקיפה סתם כלפי בת זוגו לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

בהתאם לנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 7.11.2014 התגלע ויכוח בין המבקש לבין בת זוגו הפרודה ממנו (להלן: המתלוננת ), במהלכו הכה המבקש את המתלוננת בפניה, ובהמשך הכה אותה בראשה באמצעות את חפירה שהייתה בחצר הבית וגרם לה לחבלה במצח. כאשר המתלוננת ניסתה להימלט מפני המבקש, הוא דחף לעברה את שער היציאה והפילה על הרצפה. לאחר מכן המתלוננת נמלטה מפניו חבולה ויחפה לתחנת המשטרה בלוד.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר שיבחן את אפשרות שחרור המבקש לחלופת מעצר. תסקיר שירות המבחן מיום 10.12.2014 (להלן: התסקיר הראשון ) בעניינו של המבקש שלילי ביותר, ומלמד, בין היתר, על מערכת יחסים זוגית תלותית בין המתלוננת למבקש, אשר מצביעה על רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות אלימות כלפי המתלוננת, בייחוד לאור אי לקיחת האחריות על המעשים מצדו של המבקש. נכתב כי המפקחים שהוצעו אינם יכולים להציב גבולות סמכותיים כלפי המבקש, ואינם מתייחסים באופן מותאם והולם לרמת הסיכון הגבוהה שעולה ממצבו. לאור זאת נמנע שרות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר בביתו.

בישיבה מיום 14.12.2014 הורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק חלופת מעצר אחרת שהוצעה על המבקש.

התסקיר המשלים של שירות המבחן מיום 21/12/2014 התייחס לחלופת מעצר חדשה בבית אחותו של המבקש. אף על פי ששירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים הינם אנשים אחראים, רציניים ובעלי עמדות תקינות, נכתב כי אין בכך כדי למנוע את הסיכון הנשקף למתלוננת מהמבקש, בייחוד עקב יחסי התלות בין השניים. לאור זאת נמנע שירות המבחן בשנית מלהמליץ על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. על כן, קבע בית משפט השלום בראשון לציון כי מסוכנותו של המשיב זועקת מעובדות כתב האישום, מהתרשמות שירות המבחן ומהימצאותה של המתלוננת במעון לנשים מוכות, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהחלטתו מיום 28.12.2014, עמד בית המשפט המחוזי על המסוכנות הנשקפת מצדו של המבקש ועל המלצת שירות המבחן, ועל כן דחה את הערר, והורה על המשך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.

3.

המבקש לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מסוכנות, אך טען כי המקרה שלפנינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית לגבי ההסתמכות של בית המשפט על המלצות שירות המבחן. עוד טען המבקש כי נפל פגם הן בהמלצת שירות המבחן והן בהסתמכות בית משפט קמא על המלצה זו, מכך שבית המשפט לא התרשם באופן עצמאי מהמפקחים המוצעים. בנוסף לכך הדגיש המבקש את נסיבותיו האישיות, בין היתר היותו אב משפחה המפרנס 13 ילדים, וכן את עמדת המתלוננת אשר שללה איום או פחד מפניו במידה וישתחרר.

4.

אין בבקשה ולו בדל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות בגלגול שלישי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. ההלכות בעניין משקלו של תסקיר שירות המבחן מחד גיסא ועצמאות שיקול הדעת של בית המשפט מאידך גיסא מוכרות וידועות. התסקיר הראשון מדבר בעד עצמו ועולה ממנו תמונה עגומה ביותר של המבקש, שנקט באלימות קשה כלפי המתלוננת במה שנחזה כחלק ממסכת של אלימות והתעללות כלפיה וגם כלפי ילדיהם הקטינים, וניכר כי אינו מפנים כלל את אחריותו למעשים אלו. כשלעצמי, ונוכח התמונה המצטיירת מהתסקיר, ספק אם מלכתחילה היה מקום להורות על הכנת תסקיר משלים. לכך יש להוסיף גם את עברו הפלילי של המבקש. כל אלה מעידים על כך שאין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנובעת מהמבקש.

5.

אשר על כן הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה.