בש"פ 2204/99 רונן מנשרוב נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין לפי כתב אישום הכולל 6 אישומים. לפי האישום הראשון הוא מואשם בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית. אישום זה מבוסס על תפיסה של 140 כדורי סם מסוג M.D.M.A.

(המכונים: אקסטזי) בביתו. חמשת האישומים האחרים מאשימים אותו בסחר בסמים. לפי אישומים אלה הוא מכר כדורי סם לאחת בשם אביבית במועדים שונים במהלך החודשים ינואר עד מרץ 1999.

בית משפט השלום ציין כי העורר הוא נרקומן כבד ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא החזיק את כדורי הסם בביתו לצריכה עצמית. בית המשפט קבע כי יש ראיות לכאורה לאישום השני, לפיו העורר מכר כדורי סם למריוס. לגבי יתר האישומים, לא שוכנע בית משפט השלום שקיימות ראיות לכאורה במידה הנדרשת. לפיכך, אף כי בית המשפט קבע שקיימת עילת מעצר, החליט בית המשפט להסתפק בחלופת מעצר של מעצר בית בבית הוריו נוסף לערבויות ותנאים מגבילים.

המדינה הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה של בית משפט השלום והחליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הוגש הערר שבפני.

בפתח הערר הודיע בא-כוח העורר כי אשת העורר ילדה אתמול במזל טוב, ולפיכך הוא ביקש לדחות את המשך הדיון לצורך הכנת תסקיר של שירות המבחן בדבר אפשרות ההשפעה של מעצר העורר על חייה או תפקודה של אשתו. בא-כוח המשיבה התנגד לבקשה. אני מחליט לדחות את הבקשה. העובדה שאשת העורר קרובה ללדת היתה ידועה היטב לכל המעורבים בתיק זה. העורר יכול היה לבקש תסקיר לעניין זה כבר בעת הדיון בבית משפט השלום. אך הוא לא ביקש תסקיר כזה עד היום. יתירה מזאת. בית המשפט המחוזי היה מודע לעובדה שאשת העורר עומדת ללדת. לא היה בכך כדי למנוע בעד בית המשפט המחוזי להחליט על מעצר העורר, ואף איני סבור שיש בכך שיקול שיצדיק, לגוף העניין, את דחיית הדיון וההחלטה בערר זה. כמובן שאם העורר סבור שעצם הלידה משנה את המצב באופן מהותי, יש בידו תמיד לבקש עיון חוזר בהחלטה.

לגוף העניין השיקולים החשובים הם אלה. ראשית אין מחלוקת כי בביתו של העורר נתפסו 140 כדורי סם. זוהי כמות גדולה. איני שולל את האפשרות שהעורר החזיק בכמות גדולה זאת של סם לצריכה עצמית. אולם העובדה שהעורר הורשע לפני כחמש שנים בעבירה של סחר בסם מעוררת חשד כבד שהחזקת הסם, שלפי החוק חזקה היא שאינה מיועדת לצריכה עצמית, אכן הוחזקה למטרת סחר. שנית, באישום השני קבע בית משפט השלום כי יש ראיות לכאורה לביסוס האישום של סחר בסמים. אכן, גם לדעתי יש די והותר ראיות לכאורה לביסוס אישום זה. די באלה כדי לומר, כפי שגם בית משפט השלום אמר, שקיימת עילת מעצר נגד העורר, והשאלה היחידה היא, אם להסתפק בנסיבות המקרה בחלופת מעצר.

אני מבקש להוסיף, למעלה מן הצורך, שאני נוטה להסכים עם בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה, ובשלב זה אין צורך ביותר מאשר ראיות לכאורה, להוכחת יתר האישומים, העוסקים במכירה של כדורי סם לאביבית.

נותרה אם כן השאלה של חלופת מעצר. בית משפט השלום החליט שהעורר יהיה נתון במעצר בית בבית אביו בתל-אביב. כיום מציע בא-כוח העורר שהעורר יהיה נתון במעצר בית מלא במושב בני עיש, בדרום הארץ, בבית הורי אשתו. בא-כוח המשיבה מתנגד לחלופת מעצר. הוא מציין כי הכלל הרחב הוא שבית המשפט אינו מסתפק בחלופת מעצר לגבי נאשמים בסחר בסמים. אכן, הוא צודק, והדברים ידועים עד שכבר אין צורך לצטט אסמכתאות. אחת הסיבות היא שסוחרי סמים מנהלים את עסקיהם במידה רבה באמצעות הטלפון, כפי שמיוחס לעורר בכתב האישום, ולכן חלופת מעצר אינה יכולה להבטיח שלא ימשיכו בעסק זה.

כך במיוחד לגבי העורר שיש לו כבר הרשעה בסחר בסם, בגינה נדון למאסר בפועל של 9 חודשים, והוא מעיד על עצמו שהוא נרקומן כבד.

על יסוד כל אלה אני מחליט לדחות את הערר ולאשר את ההחלטה של בית המשפט המחוזי לפיה העורר יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים.

העורר יתייצב לצורך זה במזכירות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום א' 11.4.99 עד השעה 10:00.