בש"פ 2209/00 עודה זנייד נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בשל חבלה בכוונה מחמירה ובשל עבירות בנשק. לפי הנטען ירה הנאשם בנשק שהחזיק ללא רשיון מתוך רכב שבו נסע לעבר המתלונן שנסע ברכב אחר ופצע אותו בשתי שוקיו. בית המשפט (כבוד השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מיום 28.2.00, החליט לצוות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן עררו של העורר.

2.טענתה העיקרית של באת כוח העורר היא כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. לדעתה, קיימות סתירות בין עדי התביעה וכן בהודעות עצמן, שבעטיין אי אפשר לסמוך עליהן.

בדבריו הראשונים של המתלונן, באמבולנס שבו הוסע לבית החולים ביום הארוע - 27.1.00 - ירה בו העורר ברובה 16 M מתוך ג'יפ סופה בצבע לבן שבו נהג אדם אחר. אולם בהודעתו במשטרה מיום 14.2.00 אמר שאינו יודע מי נהג בג'יפ, אולם ראה את פניו של העורר; אז נפל על הנוסע שישב לידו ולא הוסיף לראות דבר. בעדות נוספת, שנגבתה אחרי הגשת כתב האישום, ביום 26.2.00, אמר שראה את העורר בג'יפ מחזיק "משהו שחור ארוך" ,שאינו יודע מהו, ואז שמע יריות.

גירסה שונה היתה בפיו של עד אחר, מוסא אלמיטל. לפי הודעתו מיום הארוע נסע עם המתלונן וראה ג'יפ סופה ובו חמישה אנשים עוקף אותם, כאשר העורר, שישב ליד הנהג, יורה באקדח מתוך הג'יפ. נוסע אחר ישב בגי'פ מאחור והחזיק בידיו רובה 16 M . בהודעה נוספת מיום 23.2.00 שינה מגירסתו הראשונה.

באת כוח העורר הוסיפה והעלתה טענת אליבי לפיה היה העורר בזמן הארוע במשרד החקלאות בבאר שבע. עוד טענה כי העורר הוא אב לשישה עשר ילדים, מתפרנס מגידול צאן, ואין לו הרשעות קודמות בעבירות חמורות.

3.סבורני כי הסתירות שבין הודעותיהם של העדים ובהודעות עצמן אכן מעוררות ספקות, שאותם יהיה על בית המשפט המחוזי להתיר. עם זאת, בדבריו הראשונים של המתלונן, שהוזכרו לעיל, וכן בדבריו של מוסא אלמיטל, שגם הם הוזכרו, מיום 27.1.00, יש זיהוי של העורר כמי שירה, ברובה 16 M או באקדח. דברים אלה די בהם כראיות לכאורה. כאן ראוי להעיר כי טענת האליבי של העורר נראית קלושה למדי ואין בה כדי להפריך, מיניה וביה, את הראיות הלכאוריות.

הרקע לארוע, שהיה סכסוך חמולות פעיל, וכן נסיבותיו מעידים על מסוכנותו של העורר. נוכח הסכנה, אין בספקות שעליהם עמדתי, במצבו המשפחתי של העורר ואף בעובדה ששמיעת הראיות במשפט נקבעה למועד מאוחר למדי - 4.7.00 - כדי להצדיק את שיחרורו של העורר בתנאים ובערובה כפי שהציע.

4. הערר נדחה.