בש"פ 2215/11 טלעת גזאוי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.3.2011 (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ) אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום מיום 3.2.2011 (כב' סגן הנשיא א' חזק) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בקריית גת, ביחד עם שבעה נאשמים נוספים, בעבירות של קשירת קשר לפשע, פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה בצוותא, ניסיון לגניבה בצוותא והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לשניים מהנאשמים מיוחסות גם עבירות של שהייה בלתי חוקית והסעת שוהה בלתי חוקי. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר, שבעת הנאשמים הנוספים וכן אדם נוסף (שזהותו לא הייתה ידועה בעת הגשת כתב האישום) (להלן:

הנאשמים ) קשרו קשר להתפרץ למפעל "בגיר" בקריית גת (להלן: המפעל ) ולגנוב מתוכו סחורה. לצורך כך הצטיידו מבעוד מועד בכפפות וב-68 שקים גדולים וביום 18.12.2010 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים והשותף הנוסף לאזור התעשייה בקרית גת באמצעות רכב, בו נהג אחד הנאשמים (שאיננו העורר), והתפרצו למפעל בכך שעקרו את דלת העץ שבו, ניפצו חלון, שברו שני מנעולי מתכת המפרידים בינו ובין מפעל חברת "פולגת" הסמוך לו, נכנסו למפעל וקרעו את גדר המחסן שבו אוחסנה חלק מן הסחורה. בהמשך, כך נטען, הכניסו הנאשמים לשקים שהביאו סחורה בשווי כולל של 326,759 ש"ח (93 ג'קטים, 898 מעילים, 601 זוגות מכנסיים ו-75 חליפות) בכוונה להעמיסה על הרכב שבאמצעותו הגיעו. אולם, בשלב זה הגיע למקום שומר המפעל והנאשמים נמלטו ברכב.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו מיום 2.1.2011 קבע בית משפט השלום כי בכל הנוגע לעורר ולשישה נאשמים נוספים "קיימות ראיות לכאורה ברף שאינו מן הנמוכים לביצוע העבירה" ולביסוס קביעתו זו ציין, בין היתר, את העובדה שנאשמים אלו נתפסו ברכב בקרבת מקום למפעל זמן לא רב לאחר שנתגלה דבר הפריצה; את עדותו של שוטר אשר עצר את הרכב וציין כי זיהה אנשים זורקים כפפות מידיהם (ואדם נוסף אשר הוציא כפפות מכיסו ונמלט); את העובדה כי ברכב נמצאה עגלה אשר זוהתה בהמשך על-ידי עובדים במפעל כשייכת למפעל; וכן חוות דעת שלפיה נמצאה דגימת DNA של אחד הנאשמים על בדל סיגריה שנמצא באזור ניסיון ההתפרצות. בית המשפט הוסיף וקבע כי העבירה המיוחסת לנאשמים היא עבירת רכוש שבוצעה "תוך תחכום, בצוותא חדא ובהיקף גדול ביותר", וכן עמד על כך שלחלק מהנאשמים, ובהם העורר, עבר פלילי והוא אף ריצה עונש מאסר. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינם טרם מתן ההחלטה בבקשת המעצר.

תסקיר המעצר הראשון בעניינו של העורר הוגש ביום 18.1.2011 ובו צוין כי לא הוצגה בפני שירות המבחן חלופת מעצר הולמת. לפיכך, ולבקשת העורר, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 23.1.2011 על הגשת תסקיר משלים בעניינו על מנת לאפשר לו להציג חלופה נוספת בפני שירות המבחן, וזה אכן הוגש ביום 27.1.2011. בתסקיר הראשון מנה שירות המבחן גורמים המצביעים על "רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות" מצד העורר, ובהם דפוסי התנהגותו ונורמות חשיבתו השוליים; עמדותיו המקלות ביחס לאורח חייו העברייני; תובנתו הפנימית המצומצמת באשר לאלמנטים שהובילו אותו לבחירות חייו; וכן התרשמות קצינת המבחן לפיה סנקציות שהופעלו כנגדו בעבר לא הובילו לשינוי. עוד צוין בתסקיר כי תלויים ועומדים נגד העורר שבעה תיקים פתוחים בגין עבירות רכוש. אשר לחלופת מעצר שהוצעה בביתו של העורר בקלנסווה בפיקוח מלא של אשתו ובסיוע של אחיו ואחיינו, ציין שירות המבחן בתסקיר הראשון כי היא איננה הולמת נוכח עמדתה המגוננת של אשתו ונזקקותה הרגשית, שבשלהן היא תתקשה להציב גבולות ברורים להתנהגותו. בתסקיר השני הוסיף שירות המבחן ובחן כמפקחים מוצעים את אחיו, אחותו ואחיינו של העורר, ונוכח העובדה שמצא אותם אנשים רציניים ואחראים המליץ על שחרור העורר לבית אשתו תחת פיקוחה המלא של אחותו, בסיוע אחיו ואחיינו, בשילוב איזוק אלקטרוני והעמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה.

3.

בהחלטתו מיום 3.2.2011 דחה בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן וחזר על קביעתו באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשמים בכלל ולעורר בפרט ובהתייחסו לסוגיית המסוכנות עמד בית המשפט על עברו הפלילי העשיר של העורר וציין כי בשנת 1996 הוא נדון ל-14.5 שנות מאסר בגין עבירות של בעילה בכוח, זיוף, התפרצויות למקום מגורים ואיומים. בשל נימוקים אלה וחרף המלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט אפוא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בקובעו כי "בכלל נסיבות העניין, לאור רף הראיות העומדות כנגד [העורר] שהינו גבוה ולאור כל המפורט בתסקיר שירות המבחן באשר לרמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד [העורר] ולאור עברו הפלילי [...] לא תוכל חלופת המעצר המוצעת לאיין את המסוכנות הנשקפת [ממנו]".

להשלמת התמונה יצוין כי ארבעה מבין הנאשמים בפרשה – נאשמים 1, 3, 5, ו-7 – שוחררו לחלופת מעצר.

4.

על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. הערר כוון תחילה גם כנגד קביעתו של בית משפט השלום לעניין התשתית הראייתית הלכאורית, אולם בהמשך – נוכח החלטות שניתנו באותה פרשיה בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה – ביקשו העוררים להתמקד בסוגיית החלופה בלבד. העורר טען, בתמצית, כי שגה בית המשפט משבחר שלא לאמץ את המלצתו המקצועית של שירות המבחן לעניין שחרורו וכן כי לא היה מקום להפלותו ביחס לנאשמים אחרים אשר שוחררו בתנאים. בהקשר זה הדגיש העורר כי קביעתו של בית המשפט לפיה קיים בעניינו "רף ראיות" גבוה שגויה, שכן לא נמצאו לגביו ראיות נוספות לראיות הכלליות שתוארו לעיל (כגון עקבות נעל או דגימת DNA ) ומכל מקום, הוא מציין בהפנותו לעמדת התביעה כי לעניין הראיות יש לראות את כל הנאשמים כ"מקשה אחת". אשר לעברו הפלילי טען העורר כי בגזר הדין האחרון – בו הושתו עליו כאמור 14.5 שנות מאסר בגין "צירוף תיקים" – הוא "ניקה את השולחן" וכי מאז שחרורו לא צבר הרשעות נוספות.

בהחלטתו מיום 6.3.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של העורר. בית המשפט הדגיש בהחלטתו את עברו הפלילי המכביד של העורר כמו גם את העובדה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין מעשים שביצע לאחר ששוחרר ממאסר, והוסיף ועמד על מכלול הגורמים המצביעים על רמת הסיכון הנשקפת ממנו כפי שפורטו בתסקיר המעצר הראשון שנערך בעניינו. עוד תיאר בית המשפט את הערכותיו של שירות המבחן באשר לחלופת המעצר, וקבע כי השתכנע מעמדת המשיבה לפיה לא ניתן נימוק מניח את הדעת לשינוי הדרמטי שחל בין התסקיר הראשון לשני באשר לטיבה של החלופה המוצעת, פרט לכך שבתקופה הקצרה שחלפה בין עריכתם שוחח שירות המבחן עם בני משפחה נוספים של העורר והתרשם מהם כאנשים רציניים.

5.

על החלטה זו הוגש הערר שבכאן בו שב העורר ומבקש להורות על שחרורו לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן. לטענת העורר, תסקיר המעצר שנערך בענייננו הינו ארוך, מעמיק וממצה ובהמלצה הכלולה בו באשר לשחרורו הובאו בחשבון, במפורש, גם מכלול השיקולים העומדים בעוכריו כפי שפורטו בתסקיר הראשון. עוד מוסיף העורר וטוען כי בטרם החליט בית המשפט לדחות המלצה חיובית אשר הוגשה בעניינו מטעם שירות המבחן, היה עליו להתרשם בעצמו מטיבם של החלופה והמפקחים המוצעים בגדרה. העורר מוסיף וטוען שוב גם בערר דנן כי הופלה לרעה לעומת ארבעה נאשמים אחרים אשר שוחררו לחלופת מעצר, למרות עמדת התביעה ורוח החלטתו של בית משפט השלום לפיה לעניין הראיות לכאורה יש להשקיף על הנאשמים כולם כ"מקשה אחת". בהקשר זה מדגיש העורר כי לחובתם של חלק מהנאשמים ששוחררו לחלופת מעצר עומד עבר פלילי מכביד, כי לגבי חלקם אף הוגשו תסקירי מעצר שליליים וכי אחד מהם הינו שוהה בלתי חוקי.

המשיבה מצידה טוענת כי יש לדחות את הערר ומדגישה את העובדה כי מדובר בעבירה של התפרצות מתוכננת ומאורגנת ובגניבת סחורות בשווי של כ-300,000 ש"ח. כמו כן היא מדגישה את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל שבע הרשעות קודמות וריצוי עונש מאסר בן 14.5 שנים שהסתיים בספטמבר 2005. עוד מדגישה המשיבה כי תלוי ועומד נגד העורר תיק נוסף בגין עבירות רכוש וכי בדין נעשתה אבחנה בינו ובין ארבעה הנאשמים הנוספים ששוחררו לחלופת מעצר באשר לשלושה מהם אין עבר פלילי כלל ואילו לנאשם הרביעי ששוחרר עבר ישן, יחסית, הכולל הרשעה אחת בודדת בעבירה משנת 2003.

6.

דין הערר להידחות.

שתי ערכאות בחנו באופן יסודי ומפורט את סוגיית מעצרו של העורר עד תום ההליכים והגיעו למסקנה כי אין מקום להורות בעניינו על חלופת מעצר, למרות המלצתו של שירות המבחן. בחנתי את טענות הצדדים ואינני סבורה כי נפלה טעות בהחלטות אלה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". אכן מדובר בעבירת רכוש אך זו בוצעה בנסיבות שיש בהן כדי ללמד על מסוכנות ממשית מצד העורר שחבר לשבעה אחרים ובצוותא הם ארגנו ותכננו לכאורה פריצה למפעל כשהם מצויידים בכלי פריצה ובכלי קיבול מתאימים (שקי "באלות"), לגניבת סחורה בשווי רב מן המקום. הופעתו של השומר היא לבדה מנעה לכאורה את הסתלקותם עם השלל ובהינתן כל אלה וכן בהינתן עברו המכביד ביותר של העורר בין היתר בעבירות רכוש, היה בהחלט מקום למרות המלצתו של שירות המבחן, להבחין בינו ובין ארבעת הנאשמים ששוחררו לחלופה.

הערר נדחה.