בש"פ 2216/06 איציק צרור נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים.

2.העורר, איציק צרור, מואשם, בין היתר, בכך שביום 5.2.2006 בשעה 14:10, או בסמוך לכך שדד את גב' בן אהרון (להלן: המתלוננת) בצאתה ממקום עבודתה במחסני מזון בשכונת עמליה בנתניה, כשברשותה, בתיקה האישי, היו הפדיון של החנות בסך 22,000 ש"ח במזומן, שיקים, כרטיס אשראי אישי ועוד.

3.העורר כופר במיוחס לו, לטענתו כלל לא היה במקום.

4.העדות הקושרת את העורר למעשה היא עדותה של איריס גמאל (להלן: איריס). המתלוננת לא הצליחה לזהות את העורר במסדר זיהוי תמונות. איריס מכירה את העורר משכונת מגוריהם. עדות זו של איריס, אף שעדות זיהוי יחידה היא, מהווה ראיה לכאורה על פי כל המבחנים המקובלים, ובפרט כשהמערער מסכים שקיימת הכרות מוקדמת, ואינו מצביע על סיבה ממשית לכך שאיריס תפליל אותו.

5.ישנה איפוא ראיה לכאורה - ועם כל זאת, עיון בחומר הראיות מעורר תחושת אי-וודאות: לא נבדקו כהלכה, ועל כך אין חולק, תנועותיו של העורר ביום הארוע. אין מחלוקת כי העורר היה פעמיים בסניף הביטוח הלאומי בעיר – בפעם הראשונה ביקש שיק. בפעם השניה קיבל אותו. לשאלה מתי קיבל את השיק יש לכאורה חשיבות. בדרך כלל, כך עולה מהראיות, נמסרים שיקים אחרי השעה 13:30. העורר טוען כי קיבל את השיק בערך בשעה 14:10 כלומר בערך בשעת השוד המיוחס לו. ברשימת עדי התביעה רשומה עדה מעובדות המוסד לביטוח לאומי שסרבה למסור עדות, ושוטר רשם מזכר מפיה כי העורר קיבל את השיק עוד לפני 13:30. לכאורה מדובר בעדות שמיעה עליה לא יוכל להעיד השוטר. זאת ועוד: חומר הראיות שהועמד לרשותי אינו כולל פירוט (שמן הסתם הוא ידוע לחוקרי נתניה) בענין המרחקים בין הנקודות הרלוונטיות לדיון, והשאלה כמה זמן, בערך ובקירוב לוקח להגיע מנקודה לנקודה. טענת האליבי לא נחקרה איפוא כדבעי למרות שהיתה השלמת חקירה.

6.הענין השני המעורר תחושה שלא הכל נחקר הוא שככל הנראה איריס לא אמרה את האמת כשציינה שעד המכונה "ברוך" היה עם המתלוננת בעת שזו נשדדה. "ברוך" עצמו טען בתחילה שנלווה למתלוננת (כפי שכנראה מחייבות הוראות הבטיחות או אולי הוראות הביטוח), אך בעדות נוספת הודה כי לא התלווה אליה, ורק נתבקש לומר שכך היה. מדוע, לכאורה, שיתפה איריס פעולה עם שקר זה? איריס העידה שראתה את "ברוך" עם המתלוננת. היא לא נחקרה שוב כשהתברר ש"ברוך" לא נלווה למתלוננת. וכאן מתווספת תמיהה על תמיהה. איריס טענה ששבוע קודם לכן ראתה את העורר מנסה לגנוב מרכב. עניין זה איננו חלק מכתב האישום. אכן, אפשר שתוך שבועיים ראתה העדה את העורר מבצע שתי עבירות, אך האם אין כאן צירוף מקרים מופלא?

7.סוף דבר לענין הראיות לכאורה: ראיות לכאורה יש, אך בצידן תחושת אי נחת שחלקה נובעת מחקירה לא מושלמת. בלשון משפטית: ישנו כרסום, לכאורה, במשקל הראיות. דומני, לאחר עיון בראיות, כי קשה להתנבא כיצד יסתיים המשפט.

8.מנגד, בצדק הצביעה הערכאה הראשונה על כך שהעורר הוא נרקומן ועבריין, ולכאורה קשה לשחררו.

9.נראה לי כי האיזון בין כל הגורמים עליהם עמדתי יהיה בקבלת תסקיר מעצר שיבדוק אם ישנה חלופת מעצר ראויה של מעצר בית הרחק מנתניה. בנתניה נמצאים העדים, שחלקם, כך עולה מחומר הראיות, מפוחדים הם. אני סבורה גם שראוי במקרה זה שההכרעה המאזנת תתקבל בערכאה זו. תסקיר המעצר יוגש לבית המשפט זה. דיון יתקיים לפני ביום 2.4.2006 בשעה 09:00.

10.החלטה זו תועבר בדחיפות לבאי כוח הצדדים ולשירות המבחן.