בש"פ 2218/03 אלי אזולאי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מכוחה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר ביחד עם אחרים מואשם בקשירת קשר לבצע פשע וביבוא סם מסוכן לישראל. על פי כתב האישום, במהלך המחצית השניה של 2002, הנאשמים והעורר בתוכם, קשרו קשר ביחד עם שני אנשים נוספים, ליבא סם מסוכן מונצואלה לישראל ולסחור בו. ביום 19.10.02 הגיע בטיסה לישראל סם מסוג קוקאין במשקל 41.783 ק"ג כשהוא מוטמן בתוך ארגז עץ. ביום 20.10.02 הועמס הארגז על מכונית העורר שהגיע למקום לאחר תיאום מוקדם. העורר ונאשם מס' 3 נסעו במכונית העורר עם המטען למתנ"ס בבית דגן ושם החנו את הרכב והמטען שבתוכו. לאחר מכן הוסע המטען על ידי אחרים למקום אחר. בסופו של דבר עצרו בלשי המשטרה את הנאשמים ותפסו את הסם. העורר נתפס רק ב-2.11.02 במושב רמות נפתלי, לאחר שהסתתר שם מפני המשטרה.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה בדבר מעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו. בלשי המשטרה צפו בנאשם 3 כשהוא מעביר את ארגז העץ למכונית היונדאי שבבעלות העורר. העורר ונאשם 3 נצפו כשהם נוסעים ביונדאי מנמל התעופה בן-גוריון לעבר מתנ"ס בית דגן ושם השאירו את הרכב שמתוכו הועבר ארגז הסמים למכונית אחרת ולאחר מכן נתפס. שניים מהקבוצה (ניסן וליאב) הודו בחקירתם בביצוע העבירות וקשרו את הנאשמים למעשים המיוחסים להם. נאשם 1 סיפר במשטרה למדובב על נסיבות יבוא הסם וקשירת הקשר וכן סיפר כי העורר ונאשם 3 נמצאים בצפון הארץ במקום עליו הוסכם מראש וקבלו הוראה לשהות שם עד שיקבלו ממנו אישור לעזוב את המקום. העורר שמר על זכות השתיקה לאחר שנתפס ברמות נפתלי. להימלטות מהמשטרה ולשתיקה יש ערך ראייתי מחזק. בית המשפט קבע כי מסוכנות העורר כעולה ממעורבותו בעבירות, ועל רקע ביצוע העבירות בחבורה, אינה מתירה שחרורו בחלופה.

4.בערר טוען בא כוח העורר כטענה מרכזית כי מרשו אמנם הוביל את ארגז הסמים מנמל תעופה בן-גוריון לבית דגן אך לא ידע את תוכנו של הארגז ולא נימנה על הקושרים. מדובר באדם ללא עבר פלילי מכביד, אשר אין לייחס לו ידיעה וחלק בקשר הפלילי.

אין מקום לקבלת טיעון זה. העורר מופלל, ראשית לכל, על ידי עצם הובלתו של ארגז הסם במכונית שבבעלותו ליעד הראשון לאחר הגעת הסם לישראל. שנית, הוא מופלל על ידי נאשם 1 ועל ידי ניסן. ההפללה על ידי נאשם 1 נעשית באמצעות מדובב. כאשר הוא מאומת עם הדברים המפלילים הוא נמנע מלהגיב. נאשם 1 מסביר כי העורר גוייס תמורת תשלום להשתתף בהובלת החומר וניסן שתפקידו היה לספק "חיילים" לתוכנית הביצוע שילב את העורר כאחד מהם. יתר על כן, העורר התחבא מהמשטרה במשך 10 ימים. הוא אכן שותף לקשר הפלילי המסועף והוא בעל תפקיד באחת מחוליות הביצוע בשרשרת. הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה היא קביעה מוצקה שיש לאמצה. הוא הדין בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העורר בחלופת מעצר על שום המסוכנות הנשקפת ממנו כנגזר מאופי העבירות בהן הוא מואשם.

לאור כל אלה, הערר נדחה.