בש"פ 2219/03 סלימאן אבו חאמד נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר מואשם בשני ארועים של סחר בסם מסוכן ועשיית עיסקה בסם מסוכן. על פי כתב האישום, בסביבות חודש אפריל 2002 מסר העורר לאדם אחר אשרף אלעוברה הרואין במשקל של 1 ק"ג אשר בתמורה לו היה אלעוברה אמור לשלם 69,000 ₪. אלעוברה שילם 40,000 ₪ במזומן ומסר את מכוניתו לעורר להשלמת התמורה. בארוע שני קיבל אלעוברה מהעורר הרואין במשקל 500 גרם. אלעוברה מכר את הסם לאחר תמורת 12,500 ₪, ונותר חייב לעורר למעלה מ-30,000 ₪ עבור שתי העסקאות. ביום 3.11.02 החל אלעוברה לשמש סוכן משטרתי סמוי במבצע לגילוי סוחרי סמים. ביום 6.11.02 התקשר על פי הנחיית מפעיליו לעורר וביקש לרכוש 500 גרם הרואין. הם סיכמו כי מחיר הסם יעמוד על 40,000 ₪ וכי יפגשו במהלך היום לבצע את העיסקה. הם אכן נפגשו, וכששניהם מצויים ברכבו של אלעוברה, מסר האחרון לעורר סכום של 40,000 ₪ - מהם 30,000 ₪ על חשבון החוב בגין העסקאות הקודמות ו-10,000 ₪ על חשבון העסקה הנוספת, והעורר הבטיח כי יביא את הסם לאחר מספר ימים. לאחר פגישה זו התקשר אלעוברה מספר פעמים לעורר כדי לדעת אם יקבל את הסם והוא השיב לו שימסור את הסם בימים הקרובים. ביום 9.11.02 התקשר העורר לאלעוברה ואמר לו כי אם יבוא ויביא עמו סך של 3,000 ₪ הוא יביא לו למחרת את הסם. השניים אכן נפגשו באותו יום והכסף נמסר, תוך שהעורר מבטיח כי ימסור את הסם למחרת.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר. עיקרן מושתת על עדות אלעוברה אשר סיפר על העסקאות הקודמות ועל העסקה הנוספת, וכן מהקלטות שיחותיו עם העורר החל משלב התקשרותו עם המשטרה בהסכם סוכן סמוי. בעימות בין אלעוברה לעורר הכחיש העורר את ההאשמות נגדו וטען כי העברת הכספים בסך 40,000 ₪ היתה קשורה לתכנית משותפת בין השניים להקמת סופרמרקט אשר נכשלה והוא דרש מאלעוברה שיחזיר לו את הכסף. עדותו של אלעוברה נתמכת בחיזוקים ראייתיים שונים. הוא מצא כי מתקיימת עילת מעצר ואין מקום לשחרור בחלופת מעצר.

4.בערר משיג בא כוח העורר על הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, מדובר בעד מרכזי שהוא סוכן סמוי שלחובתו עבר פלילי עשיר אשר התגייס לסייע למשטרה תחת לחץ של חובות כבדים. על רקע זה מהימנותו כעד נפגעת באופן מהותי. את השיחות המוקלטות יש להבין כמתייחסות לנושא של החוב הכספי הקשור להקמת הסופרמרקט ולא לענין הסמים. כן הצביע הסניגור על תצהירים שהוגשו בראשית פברואר 2003 לאחר סיום החקירה לפיהם יש חובות כספיים של אלעוברה לעורר עקב שותפות של השניים בפתיחת מכולת ברהט. על רקע חומר ונתונים אלה יש לפרש את הקשר בין העורר לבין אלעוברה ואת השיחות ביניהם והדבר נוטל את העוקץ המפליל מהקשר ביניהם.

5.בחנתי את חומר הראיות ובאתי לידי מסקנה כי יש לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה קימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. אכן, הודעות אלעוברה מגובות בהקלטות השיחות בינו לבין העורר, שעולה מהן בבירור מעורבותו העמוקה של העורר בעניני הסם (למשל, תמליל שיחה מיום 6.11.02 עמ' 2). אשר לטענת החוב הכספי, אלעוברה הסביר כי היה לו חוב עבור סמים לעורר אולם אין בכך כדי לעמוד בסתירה לחומר הראיות המשקף באופן ברור את מעורבות העורר בעיסקות הסמים. יש לאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי כי קמה כאן עילת מעצר ומפאת מסוכנות העורר הטבועה באופי העבירות בהן הוא מואשם, אין לשחררו בחלופת מעצר.

הערר נדחה.