בש"פ 2220/02 שרון בנבנישתי נ. מדינת ישראל

העוררים - הם ושלישי עימהם - עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי תל-אביב-יפו בעבירות אלו: חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם סחיטה, כליאת-שווא, סחיטה באיומים, קשירת-קשר לפשע וקשירת-קשר לעוון. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרם עד תום ההליכים, וערר שהגישו השניים לבית-המשפט העליון - נדחה.

המדובר הוא, בעיקרם של דברים, בעבירת החטיפה - חטיפת בנו של המתלונן - וביני לביני נשמעו עדויותיהם של המתלונן ושל בנו. הבן חזר בו, הלכה למעשה, מהודעתו במשטרה על-כך שנחטף, ומטעם זה אף הוכרז עד עוין והודעות שמסר במשטרה הוגשו כראיה לבית-המשפט. גם עדות האב - אשר אין לומר כי חזר בו מהודעתו במשטרה - היתה מרוככת ופייסנית כלפי העוררים ונמצאו בה סתירות ביחס לדברים שאמר במשטרה.

לאחר הישמע עדויות אלו הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא דחה את הבקשה בהחליטו להשאיר את ההחלטה המקורית על-כנה. על החלטה זו הערר שלפניי ובקשת בא-כוח העוררים היא כי אורה על שחרורם לחלופת-מעצר.

שתי עילות בפי בא-כוח העוררים: האחת סומכת עצמה לדברים שנאמרו בערר הקודם לבית-המשפט העליון, והאחרת נסבה על עדויותיהם של המתלונן ובנו בבית-המשפט. אעמוד על טיעונים אלה אחד-לאחד, כסידרם.

בערר הקודם, כפי שציינו לעיל, החליט בית-המשפט העליון (מפי השופט לוי) לדחות את בקשתם של העוררים לשחררם ממעצר - תוך שהוא שולל חלופת-מעצר - ובסיפה להחלטתו הוסיף השופט לוי כי העורר באותו עניין (העורר 1 בענייננו) "יוכל לשוב ולבקש לעיין מחדש בשאלת מעצרו לאחר שהמתלונן ובנו יסיימו את עדותם בבית-המשפט." בא-כוח העוררים דרש משפט זה מכל צדדיו בטוענו כי כוונת השופט לוי היתה זו, שלאחר הישמע עדויותיהם של המתלונן ובנו ישוחרר העוררים ממעצר, ומכל מקום כי קרוב לוודאי ישוחררו ממעצר.

אינני מסכים לפרשנותו של עורך-דין גז. מיקרא אינו יוצא מידי פשוטו, ודבריו של השופט לוי אינם מורים אותנו אלא שלאחר הישמע עדויותיהם של המתלונן ושל בנו תקום לזכות העוררים עילה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם עד תום ההליכים. השופט לוי לא אמר - ולא יכול היה לומר; לא רמז - ולא יכול היה לרמוז, כי לאחר הישמע עדויותיהם של המתלונן ושל בנו ישוחררו העוררים ממעצר. השאלה אינה איפוא אלא אם חל שינוי בנסיבות המצדיק שיחרורם של העוררים ממעצר.

עורך-דין גז הטביע אותי בים של מסמכים, בהוסיפו לטעון ארוכות, הן בכתב והן על-פה, למהפך הדרמטי שנתהווה, לדבריו, בעניינם של העוררים מאז ההחלטה לעוצרם עד תום ההליכים ועד הנה. עורך-דין גז הסב תשומת לבי, במיוחד, לעדותו של המתלונן בבית-המשפט ולפיה הוא מתבייש על-כך שהעוררים עומדים לדין בגין מעשים אשר לא עשו, ומוסיף הוא ומצביע על-כך שבנו של המתלונן חזר בו לחלוטין מהודעתו במשטרה כי נחטף בידי העוררים.

עיינתי בחומר שהוצג בפניי ואין לי אלא לתמוה על הבקשה לשיחרורם של העוררים ממעצר. סקירת האירוע בכללו - עומד עליו השופט גורפינקל בהחלטתו נושא העורר ונוסיף עליה את תיאור הדברים בהחלטת המעצר הראשונה ובהחלטתו של השופט לוי בערר - מעלה אווירה קשה של אימה ואיומים. אימה של המתלונן ושל בנו ואיומים קשים מנשוא מצידם של העוררים. אכן, ראש החבורה לא היה אחד מן העוררים אלא שלישי הנאשם עימהם בצוותא-חדא באותו כתב-אישום, ואולם משחברו השניים לאותו שלישי ממילא ניגעו ולו במיקצת מן הנגעים אשר אותו שלישי ניגע בהם.

אוסיף ואומר עוד זאת: בנו של המתלונן חזר בו לחלוטין מאמירותיו במשטרה ומטעם זה אף הוכרז כעד עוין. לא שמענו כי היה לו עניין לאותו אדם צעיר להעליל על העוררים דברים שאמר במשטרה; נהפוך-הוא: מתוך חומר שהוצג לפניי ברור לחלוטין כי אותו בן צעיר מלא אימתה-ופחד. אם אלה הם פני הדברים - וכך נראים הם, לכאורה - עצם חזרתו-בו של הבן מהודעותיו במשטרה מחזקת אותן הודעות באורח ניכר. נלמד מכאן כי האימה שהטילו העוררים על הבן לעת מעשה החטיפה שבה וחזרה אליו לעת מתן העדות. כל דברים אלה כולם מלמדים על מסוכנותם הרבה של העוררים, מסוכנות המצדיקה אי-שחרורם ממעצר. אם נוסיף לכך את רשימת העבירות הלא-קצרה שכל אחד מהעוררים גורר מאחוריו - העורר 2 אף נשפט, ולא אחת, לשנות מאסר לא-מעטות - וידענו כי אין הצדק לשיחרורם ממעצר.

הערר נדחה.

היום, ד' בניסן תשס"ב (17.3.2002)

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02022200. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il