בש"פ 2221/04 מוחמד אלרביעה נ. מדינת ישראל

1.במסגרת הליך פלילי נגד העוררים המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הוחלט (כבוד השופטת ר' ברקאי) לעוצרם עד תום משפטם. על כך הערר שבפניי.

2.כתב האישום שהוגש על העוררים כולל ארבעה אישומים. שלושה מהם עוסקים בהתרחשויות שונות בקשר לסכסוך בין משפחתם של העוררים לבין משפחת אלחמידי. ביום 14.11.02 נהרג ביריות אחד מבני משפחת אלחמידי. באישום הראשון נטען כי ביום כלשהו בחודש דצמבר 2003 הגיעו העוררים 1 ו-2 יחד עם אדם נוסף ממשפחתם למקום עבודתו של מוחמד מחמוד אלחמידי (להלן-המתלונן), שהינו אחיינו של בן המשפחה שנהרג בשנת 2002. לפי האמור באישום הראשון, העורר 1 החזיק בידו נשק ואיים על המתלונן באומרו לו שסופו יהיה כסופו של דודו. שני העוררים הראשונים מואשמים לעניין זה בעבירות של איומים והחזקת נשק שלא כדין. האישום המרכזי הינו האישום השני. הוא עוסק באירוע שהתרחש ביום 24.1.04, בשעה 20:30 לערך. לגרסת המשיבה, העוררים יחד עם שלושה אחרים מבני משפחתם, קשרו קשר לרצוח את המתלונן. הם הצטיידו ברובים, אקדחים ומוטות עץ. השבעה הגיעו בשני כלי רכב לתחנת דלק ליד הישוב שגב שלום, שם תדלק המתלונן את מכוניתו. אחד מכלי הרכב של הקושרים התנגש במכוון ברכבו של המתלונן, וכתוצאה מכך כבה המנוע במכוניתו. העורר 1 יצא מן המכונית כשבידו רובה וירה לעברו של המתלונן במטרה להורגו. המתלונן לא נפגע. העורר 4 יצא מן המכונית האחרת ואף הוא ירה לעברו של המתלונן. שני האחרים שהיו מצוידים במקלות, יצאו גם כן מהמכונית והתקרבו אל המתלונן כשגם מטרתם היא להורגו. המתלונן, כך על פי האמור בכתב האישום, הצליח להניע את מכוניתו ונמלט מן המקום כשהאחרים רודפים אחריו בשתי המכוניות. עקב תקר, עצר המתלונן את מכוניתו ונמלט מן המקום. הקושרים ירו לכיוונו של המתלונן אך הוא לא נפגע מן היריות. העבירות שבאישום השני הן: קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, ניסיון לרצח ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

באישום השלישי מואשם העורר 3 בהחזקת נשק שלא כדין. מדובר בכ-200 כדורים לנשק שנמצאו בביתו. האישום הרביעי והאחרון עוסק בעורר 1. נטען שם כי ארבעה ימים לאחר האירוע שבאישום השני נערך עימות בתחנת המשטרה בין המתלונן לבין העורר 1. במהלך העימות, כך לטענת המשיבה, איים העורר 1 על המתלונן באומרו לו כי כאשר ישתחרר יהרוג אותו, וזאת במטרה להפחידו ולהניעו לחזור בו מן התלונה שמסר למשטרה. העבירה שבאישום הרביעי הינה הדחה בחקירה באיומים.

3.כמובן ששני האישומים הראשונים הם הם שיכולים להביא למעצר עד לתום ההליכים ועל כן נתמקד בהם. הראיה המרכזית נגד ארבעת העוררים מצויה בדבריו במשטרה של המתלונן. אכן, לאור הסכסוך בין המשפחות קיימת אפשרות שבן המשפחה האחת יעליל עלילת שווא על בן המשפחה האחרת. בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך, אך לאחר שבחן את הודעותיו של המתלונן מצא כי דבריו מקיימים את הדרישה בדבר ראיות לכאורה. חיזוק מסוים לדברי המתלונן נמצא אף בדבריו של העורר 1 במהלך העימות בין השניים, שעה שהאחרון איים על הראשון. לא מצאתי כל שגגה אצל בית המשפט המחוזי.

4.עניין נוסף הינו טענות אליבי שהועלו על ידי העוררים. ראוי לציין כי העוררים נעצרו ארבעה ימים לאחר האירוע שבאישום השני. העוררים 1 ו-3 טענו כי בזמן האירוע שבאישום השני, ובמשך כשעתיים, נמצאו הם בחנותו של אדם מסוים, וכי שהו שם עד שעה 22:00. בעל החנות נחקר במשטרה ומסר כי הוא סוגר את חנותו בסביבות השעה 21:00, והוסיף כי אינו זוכר אם הם היו אצלו במועד הרלוונטי. אף אם אין לומר כי האליבי של שני עוררים אלה הופרך, בוודאי שלא ניתן לטעון כי יש בדבריו של בעל החנות משום אישוש של האליבי אותו הם הציגו. על כן דעתי היא, כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לגבי העוררים 1 ו-3.

גם העורר 4 הציג אליבי, ולפיו בזמן הקריטי הוא נמצא בישוב דהריה. המשטרה לא הצליחה לבדוק אליבי זה בשל כך שמדובר בישוב הנמצא בשטחים. למשטרה נמסרו מספרי טלפון של המקום בו נמצא העורר 4 לטענתו, אך ניסיונות ההתקשרות לא צלחו. לאור זאת נראה לי שאין לומר שהאליבי שהוצג מכרסם בתשתית הלכאורית שהוצגה לגבי עורר זה.

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לאליבי של העורר 2. עורר זה טען כי בעת האירוע הוא נמצא בביתו של אדם בשם צאלח אבועמר. אדם זה נחקר על-ידי המשטרה ואכן סיפר כי העורר 2 היה בביתו ביום המקרה משעה 16:00 ועד חצות. אחיו של צאלח סיפר כי הגיע לביתו של צאלח בשעה 20:00 וכי העורר 2 נמצא במקום באותה עת. בית המשפט המחוזי היה בדעה כי מהודעתו של צאלח עולה כי הוא מנסה לחפות על העורר 2. הדבר נלמד, כך לדעת בית משפט קמא, מאי דיוק בציון השעות בהן נמצא העורר 2 אצל צאלח. כנראה שהכוונה לכך שבנקודה מסוימת אמר צאלח כי העורר 2 היה אצלו עד השעה 24:00, ואילו בהמשך ציין את השעה 24:30. איני מוכן לתת משקל לפער זמנים מזערי זה. על כן דעתי היא, שבכל הנוגע לעורר 2 יש לומר כי עוצמתן של הראיות הלכאוריות אינה בדרגה כזו שתצדיק החזקתו במעצר לאחר קיום שני התנאים הראשונים:

5.אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר לגבי העוררים 3,1 ו-4, והנני מחליט לקבלו לגבי העורר 2. עורר זה ישוחרר בתנאים הבאים:

א.הפקדה במזומן של 25,000 ש"ח.

ב.ערבות של שלושה ערבים, בסכום של 50,000 ש"ח כל אחד, לשביעות רצונו של רשם בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ג.התייצבות אחת לשבוע בתחנת המשטרה עיירות.