בש"פ 2222/20 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה 13 להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. ביום 28.10.2019 הורשע המשיב ב-20 מתוך 23 אישומים שיוחסו לו בכתב האישום ובהם עבירות של התעללות בקטין על ידי אחראי (ריבוי עבירות), תקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה (ריבוי עבירות), מעשה מגונה (ריבוי עבירות) תקיפה (ריבוי עבירות).

דיון לשמיעת טיעונים לעונש קבוע ליום 20.4.2020. המדינה עותרת להארכת המעצר בהינתן ההרשעה, סיומו הקרוב של ההליך והסיכון הנשקף מהמשיב. בא כוחו המלומד של המשיב עמד בפירוט על הטעמים בגינם אין מקום להשקפתו להאריך את המעצר. לטענתו, המשיב זוכה מחלק מהעבירות

המופלגות בחומרתן. עוד הוא עומד על פרק הזמן הניכר שחלף מאז ביצוע העבירות

ועל כך שהמשיב הוא בן 54 נטול הרשעות קודמות והמציאות החדשה שנוצרה עקב מצב החירום הרפואי מביאה לכך שלא נשקפת ממנו לטעמו סכנה בהינתן מדיניות

הריחוק החברתי. המשיב אף חולק על הערכת הסיכון בעניינו ומציין כי הן חשש ההדבקה הן המגבלות על טיפול במצבו הרפואי כפועל יוצא של מצב החירום, מצדיקים אף הם שחרור לחלופת מעצר.

שקלתי את טיעוני הצדדים.

בנקודת הזמן הנוכחית לא עומדת למשיב חזקת החפות שכן, כאמור, הוא הורשע במסכת ארוכה של מעשי התעללות פיזית, נפשית ומינית בילדים רכים בשנים וזאת במשך כעשור. בצד המסוכנות שנלמדת מהרשעתו זו המרכז להערכת המסוכנות קבע בחוות דעת מטעמו כי המסוכנות היא בינונית גבוהה. בנסיבות שבהן ההליך עומד לפני סיומו, לא מצאתי כי שונתה נקודת האיזון באופן המצדיק שחרור המשיב ממעצר.

בהינתן העובדה שבשלב הנוכחי אין נתונים המעידים על קיומו של אסיר או עציר חולה במחלת הקורונה במשמורת השב"ס, לא מצאתי כי שיקול זה יש בו כדי לשנות את תוצאות האיזון בנקודת הזמן הנוכחית (ראו גם בג"ץ 2279/20

רופאים לזכויות אדם – ישראל נ' שירות בתי הסוהר (31.3.2020)). חזקה על רשויות שב"ס שיתנו מענה מתאים לצורך המשיב בטיפול רפואי וככל שיימצא כי לא ניתן טיפול רפואי

כנדרש, שמורה זכותו של המשיב לפנות בעתירת אסיר או בבקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי, בהקשר אחרון זה.

אני נעתר אפוא לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 10.4.2020 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח

3581-08-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, לפי המוקדם.