בש"פ 2233/00 שמעון קובי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו מעשים מגונים שעשה פעמים רבות בבנותיו - ילידת 15.9.84 וילידת 28.1.88 - בשנים 1997 ו - 1998. באת כוח המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים אולם בהסכמתה הורה בית המשפט (כבוד סגן הנשיא השופט י' יעקבי - שווילי), בהחלטתו מיום 21.6.99, על "מעצר בית מלא" בבית אחיו וגיסתו וקבע גם ערובות כספיות "להבטחת מילוי התנאים של מעצר הבית ולהקפדה על התנאים של מעצר הבית". כמו כן אסר על העורר "ליצור קשר כלשהו בדרך כלשהי" עם גרושתו, אם בנותיו, ועם הבנות. העורר לא קיים את התנאים ולפיכך החליט בית המשפט לעצור אותו עד תום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.בא כוח העורר אינו חולק על כך שהעורר הפר את התנאים בכך שהתהלך חופשי במשך 8 חדשים, עבד כמוכר בשוק וכן בא לבית גרושתו, אולם, לטענתו היה הדבר ידוע למשטרה ש"גילתה בזאת את דעתה שאין צורך במעצרו של העורר, וכי אינו מהווה סכנה לשלום בני משפחתו או לציבור". עוד טוען הוא כי יחלוף זמן רב עד שיסתיים המשפט ובינתיים עלול מצבו הנפשי הקשה לגרום לכך שבהיותו בכלא ישלח יד בנפשו או ייפגע על ידי מאן דהוא.

בטענות אלה אין ממש. העבירות המיוחסות לעורר מעידות על מסוכנותו וכן מעידה על כך ההפרה העקבית והממושכת של תנאי השחרור. לחובתו עומדות גם הרשעות קודמות בעבירות רכוש, נסיון לאינוס, איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפה, התנהגות פרועה במקום ציבורי ושימוש בסמים. לפי תעודה רפואית שהוגשה גם היה העורר מאושפז פעמים רבות בעבר בעקבות מצבים פסיכוטיים חריפים ואובחן כסובל מסכיזופרניה ממושכת. אפילו ידעה המשטרה שהעורר מפר את תנאי השחרור והחרישה אין הדבר מבטל את הסכנה שהעורר מסכן את בני משפחתו ואת הציבור. במצב הדברים שתואר אין לנקוט חלופה למעצר.

3.לפיכך אני דוחה את הערר.

פרקליטות המדינה תדאג לכך שהממונים על מתקן הכליאה שבו מוחזק העורר יתנו דעתם על מצבו הנפשי ועל כך שיש לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע פגיעה בו, על ידי עצמו או על ידי הזולת, וכדי למנוע, ככל האפשר, הדרדרות נוספת של מצבו.