פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2246/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
בקשה להארכת מעצר
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996,
בתפ"ח 48255-09-17 בבית המשפט המחוזי לנוער בירושלים
תאריך הישיבה:
ד' בניסן התשע"ח
(20.3.2018)
בשם המבקשת:
עו"ד אופיר טישלר
בשם המשיב 1 ו-3:
עו"ד מוחמד מחמוד
בשם המשיב 2:
עו"ד אוסאמה חלבי
החלטה
1.
מונחת בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, ובהתאם לסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, לפיה, יוארך מעצרם של שלושת המשיבים לתקופה של ארבעים וחמישה יום, או עד למתן פסק דין במסגרת התיק העיקרי (תפ"ח 48255-09-17, בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים) – לפי התאריך המוקדם מבניהם. כתב האישום מייחס לשלושת המשיבים ולנאשם נוסף עבירות ביטחוניות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, ייצור נשק, מעשה טרור של ניסיון הצתה, מעשה טרור של יידוי אווירי של אבן לעבר כלי תחבורה, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ולפי חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016. אישום נוסף בכתב אישום מייחס למשיב 2 מעשה טרור של ניסיון לרצח, ייצור נשק ומעשה טרור של הצתה. מבחינת סיפור המעשה, למשיבים מיוחסת פעילות בחוליה במשך שלושה חודשים, אשר פעלה כנגד כוחות הביטחון וכנגד יהודים המתגוררים בסביבתם. כתב האישום הוגש בתאריך 20.9.2017. הדיון נדחה מעת לעת, ולאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים, ולצורך הכרעה בבקשה, די להדגיש את הנקודות הבאות:
א.
המדובר בשלושה קטינים;
ב.
טרם התקיים מענה;
ג.
באי כוח הצדדים העריכו כי ידרשו כעשר עד חמש עשרה ישיבות, אך טרם נקבע המועד, בין היתר, בשל העומס המוטל על בית המשפט בפניו נדון התיק;
ד.
התיק קבוע לתזכורת בתאריך 28.3.2018;
ה.
בקשתם העיקרית של התביעה ושל הסנגורים כאחד הייתה כי יקבעו מועדי ההוכחות.
2.
מבירור שקיימתי עם באי כוח הצדדים, הסנגור מוחמד מחמוד, המייצג את משיב 1 ו3, והסנגור אוסאמה חלבי, המייצג את משיב 2, עולה כי הם מוכנים ונכונים לקיים ישיבת מענה בתאריך 28.3.2018. יש לקיים מענה באותו מועד.
באשר לשמיעת הראיות, העבירות חמורות המה, אך יש לתת את המשקל הראוי הן לכך שהמשיבים לא הורשעו והן למצוות המחוקק, שהורה שבחלוף זמן מסוים ממועד הגשת כתב האישום מבלי שהמשפט יסתיים, אין להחזיק נאשם במעצר ללא החלטת שופט של בית המשפט העליון. בעניינינו, שני נתונים מחריפים את המצב, האחד כללי והשני פרטני. ברובד הכללי, מדובר בקטינים אשר לגביהם המחוקק קבע תקופות קצרות יותר לעומת בגירים, הן למועד הפנייה והן להיקף ההארכה בידי שופט של בית המשפט העליון. ברובד הפרטני, לא רק שהמשפט לא הסתיים, הוא אפילו לא התחיל.
ברי, ואין בכך חידוש, כי סמכותו של בית המשפט העליון בבקשות מעין אלה איננה רק לעצור או לשחרר, אלא תפקידו כולל פיקוח על התנהלות התיקים. אכן, אין זה רצוי מטעמים מעשיים ואף עקרוניים כי בית משפט זה ינהל יומן על לבית המשפט המחוזי. לצד זאת, במקרים בהם נראה כי עלולה להיות פגיעה העולה על המידה הנדרשת בזכויות הנאשם, מתפקידו של בית המשפט לומר את דברו, גם בסוגיות שמשליכות על ניהול התיקים. אינני מתעלם מהעומס הרב המוטל על בתי המשפט המחוזיים ביחס לנאשמים עד לסיום ההליכים. כך בכלל, וכך לגבי בית המשפט המחוזי בירושלים בפרט, הן לגבי בגירים והן לגבי קטינים. עם זאת, לא די בכך כדי להתעלם מקצב המשפט בתיק זה. לכן, וכאמור, יש לקיים מענה בתאריך האמור. בנוסף, תיק זה יובא לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים להחליט בדבר המותב אשר ישמע את התיק – הכל לפי שיקול דעתו, כאשר יש צורך שיקבעו מועדי הוכחות במספר רב של דיונים ובתקופה הקרובה. דהיינו, קביעת המועדים תעשה ביום המענה (28.3.2018) או בסמוך לכך. לעיתים אין מנוס אלא לתת עדיפות לשמיעת תיקים מסוימים, זאת נוכח הנסיבות, לרבות הוראת החוק.
3.
בכפוף לאמור, הנני מורה על הארכת מעצרם של שלושת המשיבים בשלושים ושישה ימים נוספים החל מיום 29.3.2018, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 48255-09-17 בבית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, לפי המוקדם.
ניתנה
היום, ד' בניסן התשע"ח (20.3.2018).
ש ו פ ט