בש"פ 2249/03 סרגיי (בן ויקטור) זלצקי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.כתב האישום מייחס לעורר עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות, וסרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות. על פי האישום, העורר, ביחד עם אדם אחר חנניה בנבנישתי הינם בעלי משרד ליווי בבאר שבע המעסיק נשים בזנות. מיוחס להם כי הם קנו שתי נשים לצורך העסקתן בזנות. הקנייה נעשתה בדרך הבאה: שתי נשים – אולגה ואירנה תושבות רוסיה, בקשו למצוא עבודה בישראל. שניים – אלכסיי ואולג העובדים בחברת כח אדם קשרו קשר עם אחרים שזהותם אינה ידועה למכור את אולגה ואירנה לשם העסקתן בזנות. במסגרת הקשר, הונעו הנשים להגיע לישראל. אדם נוסף סלאביק הסכים עם אלכסיי ואולג כי הוא יתווך במכירת הנשים עם בעלי מכון ליווי לשם העסקתן בזנות. לקשר צורפו גם השניים איגור ואליק. איגור סיכם עם העורר וחנניה או מי מטעמם כי הם יקנו את אולגה ואירנה לשם העסקתן בזנות. בתאריך 23.12.02 דאגו אליק ואיגור להעביר את אולגה ואירנה למשרד הליווי שם פגשו בעורר, בחנניה ובדימיטרי, אחי העורר. בפגישה זו הודיע להן העורר כי יעבדו עבורו בזנות במשך שנה, וכאשר בקשו לקצר את התקופה סירב בטענה שלא יוכל בדרך זו להחזיר את השקעתו. בהתערבות אלכסיי, אולג ואליק התרצו השתיים לעבודה של שנה כאשר מתוכה בחודש הראשון אמורות היו לעבוד ללא משכורת. מתוך כך, מוסקת המסקנה כי השניים קנו את הנשים ושלמו בעבורן למוכרים באמצעות המתווך. הנשים עסקו במתן שירותי מין לעיסקם של העורר וחנניה בין 24.12.02 ל- 28.12.02. לאחר מכן ברחו מהמקום ולא המשיכו עוד בקשר עמם.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי קימות ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירת סחר אף שאין הוכחה ישירה למעשה הרכישה על ידו. הוא הסיק זאת מעדויות הנשים מהן ניתן להסיק שהעורר נהג בהן מנהג בעלות, וחייבן לעבוד עבורו לכיסוי השקעתו. הן היו בחזקתו ובשליטתו ממועד רכישתן ועד לבריחתן והוא הביאן לדירת אחיו ולאחר מכן העבירן לדירה שנשכרה עבורן וקבע את סדרי העסקתן. סמיכות הארועים בין מועד רכישתן של הנשים לבין המועד בו הועברו לחזקתו של העורר מצביעה לטעמו של בית המשפט על "חזקה תכופה" המלמדת על הזיקה שלו למעשה הרכישה. לאור זאת נמצא כי ישנן ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר, ולאור אופי העבירות והמסוכנות העולה מהן אין מקום לשחרור בחלופה.

4.הערר מופנה בעיקרו כלפי קביעת בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירת הסחר בבני אדם. עוד נטען כי קימת אפלייה בלתי מוצדקת בין העורר לבין אחיו דימיטרי אשר היה מעורב בארועים לא פחות מהעורר, אף כי בעניינו לא הוגש אישום. שירות המבחן היה נכון להמליץ על חלופת מעצר בהקשר לעורר.

5.בחנתי את חומר הראיות ובאתי לכלל מסקנה כי יש מן הצדק בעמדת באת כוח העורר לפיה עוצמתן של ראיות התביעה בנוגע למעורבות העורר בעבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות אינה מספקת לצורך הקמת תשתית לכאורית הנדרשת להליך מעצר. ישנן ראיות לכך שהנשים הובאו לישראל על ידי אלכסי ואולג תוך שימוש בטענות שוא. כן יש ראיות למעורבותם של אנשי ביניים אשר קישרו בין אלכסי ואולג כמוכרים לבין הקונים הפוטנציאליים, ויש אף אינדיקציה לכך שעברו כספים בין המתווכים לבין המוכרים בהקשר לסחר בנשים. כן ישנן ראיות על כך שהנשים הובאו לפגישה במכון הליווי של העורר וחנניה כאשר השלושה – העורר, חנניה ודימיטרי נוכחים בפגישה וכי נוהל משא ומתן על תנאי העסקה של הבנות ששולבו בו טיעוני מיקוח משני הצדדים. בסופו של דבר הוסכם על תנאי ההעסקה. בעקבות הסכמה זו, הועברו הנשים לחזקתם של חנניה והעורר ושוכנו בדירה של דימיטרי אחי העורר. אלא שלאחר מספר ימים ברחו השתיים מהדירה ובכך תם הקשר שלהן עם הנאשמים. אין ספק כי קימות ראיות מוצקות לענין מעורבות העורר בעבירות ניהול מקום לזנות, וסרסרות לזנות, אולם ספק אם חומר הראיות במתכונתו הנוכחית הינו בעל עוצמה מספקת לצורך עירובו של העורר בעבירת הסחר בנשים. חסרה חוליה ראייתית חיונית הקושרת את העורר לבדו או ביחד עם אחרים כמי שרכש את הבנות תמורת כסף. איש אינו מעיד על כך בעדות ישירה וספק אם ניתן באורח נסיבתי להסיק מעצם חזקתו של העורר בבנות והפעלתן לצרכי זנות בסמוך לאחר בואן לישראל כי הוא עצמו קנה אותן. קימת אמנם הסתברות מסוימת לכך, אולם מאחר שמעורבים מספר אנשים בקבלת הבנות (חנניה ודימיטרי) ישנה אי בהירות האם קנו את הבנות, ואם כן – מי מהם רכש, וחומר הראיות אינו עונה על כך בבירור. בהודעתה של אירנה מיום 1.1.02 היא נשאלת בעמ' 4 האם ראתה העברת כספים מאחד לשני ותשובתה היא בשלילה. היא מוסיפה ואומרת כי אף אחד לא אמר לה דבר על כך אבל היא ממשיכה: "אני יודעת שסבטה ספרה לאולגה לגבי זה משהו". בהודעתה של אולגה מיום 1.1.03 (עמ' 5) היא אומרת כי סבטה אמרה להן שהעורר, דימה וחנן קנו אותם ושסרגיי אמר ששילם עבורנו כסף ואנחנו נצטרך לעבוד על חשבון החוב". בעמ' 6 היא מסבירה כי בקשר לסכום הקנייה (10,000 דולר) – את זאת אמרה סבטה. ראיות אלה – אין בהן די לצורך הפללה בעבירת הסחר. בעדותה של אירנה אין התייחסות ישירה לענין הקנייה ואילו עדות אולגה היא עדות יחידה המהווה עדות שמיעה על דברים שאשה אחרת ספרה בלא שהוצגה גרסתה של סבטה עצמה לדברים אלה. על סמך חומר ראיות זה אין לגזור מסקנות מפלילות לענין עבירת הסחר, ולו לכאורה. אין להוציא מכלל אפשרות כי הרוכש הוא אחד מהשלושה שקבלו את הבנות, ואין זה מחוץ לגדר האפשר שהעורר היה מופקד על תחום העסקתן של הבנות בעוד שרכישתן נעשתה על ידי אחר. מערכת היחסים בין העורר לבין חנניה ודימיטרי עשויה להיות רלבנטית לשאלה מי מהם רכש את הבנות, אם בכלל, ואפשר שארע גם אחרת. אמנם ההחזקה והשליטה בבנות כמו גם ניהול המשא ומתן על העסקתם על ידי העורר וחנניה עשויים להתיישב גם עם רכישתן על ידם אולם אין הדבר בהכרח כך והתמונה עשויה להיות מורכבת יותר. נכון לעת זו אין די באלה לצורך הרשעה בפלילים.

6.אין חולק כי קיים חומר ראיות לכאורה לגבי העבירות הפחות חמורות בהן מואשם העורר – הבאת אדם לידי מעשה זנות וסרסרות לזנות. עבירות אלה אמנם מקימות עילת מעצר אולם אינן שוללות מעצם טיבן שחרור בחלופת מעצר בנסיבות מתאימות. במקרה שלפנינו מדובר באדם ללא עבר פלילי אשר תסקיר מעצר המליץ על שחרורו בחלופת מעצר. יתר על כן, אין לשלול קיומה של טענה מוצדקת בדבר אפלייה בלתי ראויה בין העורר לבין אחיו דימיטרי אשר היה מעורב בפרשה אך לא הועמד לדין. בנסיבות הענין, אני רואה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשחרר את העורר בחלופת מעצר, בכפוף לתנאים שמטרתם להבטיח פיקוח נאות על העורר ומניעת חזרתו לביצוע מעשי עבירה.

7.העורר ישוחרר מן המעצר בכפוף לתנאים הבאים:

1.מעצר בית מלא במשך כל שעות היממה בבית דודתו של העורר בחיפה (משפחת משה ודורה שור, ברח' מצדה 45/1 בחיפה) העורר יהיה נתון לפיקוח בן משפחה בכל שעות היממה.

2.ערבות עצמית בסך 50,000 ₪.

3.הפקדה כספית במזומן או בערבות בנקאית בסכום של 30,000 ₪.

4.ערבות שני ערבים צד ג' בסך 35,000 ₪ כל אחד להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

5.עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

6.התייצבות בתחנת משטרה הסמוכה למקום מעצר הבית בכל יום ג' בשבוע בשעה 12:00 בצהריים. ההתייצבות תיעשה בליוויית בן משפחה המפקח על העורר במעצר הבית.