בש"פ 2249/04 רנה טיבי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין יחד עם אחר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. השניים מואשמים בעבירה של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. המשיבה ביקשה בבית המשפט המחוזי, כי שני הנאשמים יעצרו עד לתום משפטם. בית המשפט המחוזי קבע, כי הנאשם האחר ישוחרר על דרך חלופת מעצר. לגבי העורר שלפניי נקבע, כי החלופה שהוצעה איננה מספקת. על כך הערר.

2.על רקע סכסוך כלשהו שהתרחש באילת, תקפו שני הנאשמים הנזכרים יחד עם אחרים אדם שלישי (להלן – המתלונן). במהלך התקיפה שלף הנאשם האחר סכין ודקר את המתלונן. כל התוקפים אף חבלו במתלונן והוא אושפז למשך מספר ימים בבית חולים. לבית המשפט דלמטה הוגש תסקיר מעצר ובגדרו הוצעה חלופה מסוימת, לפיה ישהה העורר במעצר בית בדימונה.

שירות המבחן תמך בכך שהעורר לא ייעצר ממש אלא שתוסדר חלופת מעצר, אך התלבט לגבי ההצעה הספציפית שהוצגה. מסתבר, כי האישה אשר בביתה בדימונה אמור העורר להימצא הינה אלמנה שיש לה שלושה ילדים. אשר עובדת מידי יום מספר שעות. על כן, באותן שעות - מדובר בשעתיים וחצי מידי בוקר, היא לא תוכל לפקח על העורר. עד כה לא נמצא סידור לעניין אותן שעות. נאמר לי שלא ניתן להציע כל חלופה אחרת. נראה לי, שבנסיבות אלו ומשבית המשפט המחוזי מצא כי מבחינה עקרונית ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר, יש לקבל את ההצעה שהוצעה, חרף העובדה שאין מדובר בהצעה אופטימלית.

3.אשר על כן הערר מתקבל, במובן זה שהעורר ישוחרר לחלופת המעצר שהוצגה בבית המשפט המחוזי, וכל זאת לאחר שהעניין יוסדר בבית המשפט המחוזי.