בש"פ 2253/04 חיים מזרחי נ. מדינת ישראל

1.הערר הוא על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ח' כבוב), בה נקבע כי העורר ישהה במעצר בית מלא עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כמו כן, נקבעו תנאים נוספים לשחרורו. הערר מכוון כנגד השמתו של העורר במעצר בית מלא.

2.על רקע סכסוך בין העורר לבין אחד- יהודה כהן (להלן- המתלונן), טענה המשיבה בכתב האישום שהוגש כנגד העורר, כי הוא יחד עם אחר, משה מנשה (להלן-מנשה), קשרו קשר לחטוף את המתלונן ולחבול בו. ביום 27.1.04 מומש הקשר הנזכר. באירוע נטלו חלק, לפי גרסת המשיבה, העורר, מנשה, וארבעה אנשים נוספים. ששת בני החבורה הגיעו לביתו של המתלונן. הוא ירד מביתו ופגש אותם ליד הבית. בני החבורה, שחלקם היו רעולי פנים, לקחו את המתלונן עימם תוך שהכו אותו באמצעות אלות, הכניסוהו למכונית בה נהג מנשה, והביאוהו עימם לבית הקברות של באר יעקב. בני החבורה המשיכו להכות את המתלונן במהלך הנסיעה ולאחר מכן עזבו אותו בבית הקברות ונמלטו מהמקום. למתלונן נגרמו חבלות שונות, כולל שבר פתוח של שוק ימין, וכן שבר באף. בכתב האישום שהוגש נגד העורר יוחסו לו עבירות של חטיפה לשם חבלה וחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. כתב אישום נפרד הוגש כנגד מנשה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. עם זאת, הוא הביע דעה כי "ניתן להפיג את מטרת המעצר בדרך של שחרורו של המשיב [העורר] בדרך של חלופה...". כאמור, נקבעו תנאי שחרור שונים, ובהם מעצר בית מוחלט בבית חמותו של העורר.

3.העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגדו. העורר אינו חולק על כך שהיה סכסוך קודם בינו לבין המתלונן, אך לגרסתו הראיה היחידה הקושרת אותו לאירוע הינה הודעתו של מנשה. עוד הוא מוסיף כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהמשטרה לא בדקה את טענת האליבי שהעלה.

4.נראה לי, כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימות ראיות לכאורה. בשלב זה ניתן בהחלט להסתמך, לעניין המסקנה בדבר ראיות לכאורה, על דבריו של מנשה. השאלה היא האם אי בדיקתו של האליבי מכרסמת במידה כזו בחומר הראיות עד שנאמר כי אותה הודעה של מנשה אינה מספיקה בשלב זה. יש לציין את העובדה כי האירוע עצמו התרחש ביום 27.1.04 ומאותה עת, או יום-יומיים לאחר מכן, ידוע היה לעורר כי המשטרה מחפשת אחריו. אף-על-פי כן העורר לא התייצב במשטרה אלא ביום 16.2.04. נתון זה יש בו כדי לחזק במידה מסוימת את הראיות הקיימות, מצד אחד ומצד שני, מעלה הוא תהייה בכל הנוגע לאליבי.

5.עניין אחד שהטריד אותי נוגע לחשש מפני התמשכות ההליך התלוי נגד העורר. כמוזכר לעיל, העד העיקרי יהא אותו מנשה, שכאמור אף נגדו הוגש כתב אישום. נראה, שלא ניתן יהיה להעיד את מנשה במשפטו של העורר כל עוד לא יסתיים משפטו של מנשה. מכאן שקיימת אפשרות שמעצר הבית המלא יחול במשך תקופה ארוכה יחסית. אם אכן כך יקרה, ואם יתברר שמשפטו של מנשה לא יסתיים תוך תקופה סבירה, יוכל העורר, כמובן, לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

6.אי לכך, אני מחליט לדחות את הערר.