בש"פ 2253/20 מדינת ישראל נ. אברהים אלוחואח

בית המשפט המחוזי

מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל)

שדן בבקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, ראה להורות על שחרורם בערובה לחלופה של מעצר בית מלא בתנאים ומגבלות שנקבעו על ידו. בית המשפט עמד על חומרת המעשים האלימים המיוחסים למשיבים, וראה לקבוע כי מסוכנותם היא קונקרטית כלפי בן דודם ודודם, תוך ציון כי איש מהם לא הסתבך עד כה בעבירות אלימות. למשיב 1 אין הרשעות קודמות והמשיב 2 הורשע בעבירה שאינה מן העניין (ולא נשא בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח). בית המשפט עמד על היחס בין עניינם של המשיבים לאחר המעורב בפרשה שהוא קטין – אך כפי שהדגישה המבקשת, בהליכי מעצרו בבית המשפט המחוזי – הוא על סף הבגירות ואף הוגדר על ידה כרוח החיה באירועי האלימות. בבקשת המעצר הכתובה אף צוין כי הוא הגורם המרכזי לסכסוך וכי חלקו באירועים הוא החלק הדומיננטי. הקטין שוחרר בערובה לחלופת מעצר בלא שהמדינה השיגה על החלטה זו.

בית המשפט נתן משקל לכך והוסיף וציין כי במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להיעזר בשירות המבחן ואין מנוס מהכרעה גם בלא שיינתן תסקיר מעצר. באיזון הכולל ראה בית המשפט להורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר, כאמור. המדינה משיגה על כך בערר מפורט ומבקשת להורות על מעצר המשיבים בפיקוח אלקטרוני שכן בחלופה אין כדי לנטרל את הסיכון הנשקף מהם. המשיבים מבקשים להותיר את ההחלטה על כנה בהעדר עילה להתערבות.

שקלתי את טיעוני הצדדים. אכן, ההכרעה – כפי שהבהרתי לצדדים בדיון שלפניי – היא גבולית, וגם החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי הייתה במתחם שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. בסופו של יום מצאתי כי בית המשפט נתן משקל לחלקו היחסי של כל מעורב בפרשה ולנתונים רלבנטיים אחרים. והגיע למסקנה כי באיזון הכולל יש בחלופה כדי להשיג את התכלית הנדרשת, הגם שאין מדובר בחלופה מיטבית, תוך שהוא נותן את דעתו בין היתר גם לנסיבות הזמן והמקום. הגם שהמקרה כאמור גבולי, לא ראיתי להתערב בהערכתו ובשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. לפיכך אני דוחה את הערר. פקודת השחרור תינתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.