בש"פ 2260/15 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום ) מיום 15.3.2015 בתיק מ"ת 30896-03-14, בגדרה הורה בית המשפט על שחרורו, בתנאים, של המשיב, קטין יליד שנת 1997 (להלן: הקטין ), לחופשה בת שלושה ימים בחג הפסח.

2.

נגד הקטין הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כליאת שווא, מעשה מגונה, מעשה סדום ופגיעה בפרטיות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 3.3.2014, התארחו בבית משפחת הקטין שתי חברות של אחות הקטין . עת ביקשו שלוש הילדות לצאת מהבית אל הספרייה, נעל הקטין את דלת הבית ומנע מהן לצאת. לאחר שהביאה אחות הקטין מפתח נוסף כדי לפתוח את הדלת, לקח ממנה הקטין את המפתח הנוסף וקרא לאחת החברות, קטינה ילידת 16.3.2004 (להלן: הילדה ), לשחק עמו. הילדה סירבה, ובתגובה תפס אותה הקטין בחוזקה וגרר אותה לחדר. הקטין נישק את הילדה בפיה, צילם את ישבנה ואמר לה כי בכוונתו להעלות את התמונה לפייסבוק, ולאחר-מכן ביצע בה מעשה סדום. כל אותה העת נכחו בחדר אחותו של הקטין והחברה הנוספת.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר הקטין עד תום ההליכים. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים, בין היתר בשל הצורך לבחון את כשירותו של הקטין לעמוד לדין, אשפוזו שנדרש לצורך אבחון וטיפול בעקבות חשש שהעלה שירות בתי הסוהר לאובדנות מצד הקטין, והזמן שנדרש לשירות המבחן כדי לערוך תסקיר שעליו הורה בית המשפט. בדיון שהתקיים ביום 25.5.2014 הסכים בא-כוח הקטין לקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש לדחות את הדיון פעם נוספת נוכח אי הגשת תסקיר מעצר.

4.

בתסקיר המעצר המליץ שירות המבחן כי הקטין יצא לריאיון בחלופת מעצר בהוסטל "שיטה". בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן, חרף התנגדות המדינה, והורה על יציאתו של הקטין לריאיון. לאחר קיום הריאיון, ולאחר שהשלים שירות המבחן פרטים אחדים לבקשת בית המשפט, התקיים הדיון בבקשה ביום 24.6.2014. המדינה התנגדה לשחרורו של הקטין לחלופת המעצר המוצעת. בהחלטתו, קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן והורה על שחרור הקטין לחלופת מעצר בהוסטל "שיטה", אף שאין המדובר במעון נעול. בית המשפט סבר כי בנסיבות הענין, ומשהצפי לקליטת הקטין במעון נעול הוא שנה לערך, נוכח מצוקת מקום, יש להורות על שחרורו לחלופה כאמור. כן הורה בית המשפט על צו פיקוח מעצר למשך שלושה חודשים.

5.

ביום 10.8.2014 הגיש שירות המבחן בקשה ליציאת הקטין לחופשה בבית סבתו תחת פיקוח הוריו וסבתו. המדינה התנגדה ליציאת הקטין לחופשה בכלל, ובפרט לעיר ראשון לציון שם מתגוררת הילדה. בית המשפט קבע כי באופן עקרוני יש מקום לאפשר למשיב לצאת לחופשה, על-מנת לחזקו, אך כי בנסיבות הענין, נוכח מגוריה של הילדה בעיר ראשון לציון, אין מקום לאפשר לו לצאת לחופשה המבוקשת.

6.

בחודש ספטמבר 2014 הועבר הקטין, בעקבות המלצת שירות המבחן ובהסכמת המדינה, למעון "לחן", תוך שנקבע כי לא יצא לחופשות עד להחלטה אחרת.

7.

ביום 6.1.2015 נלקח הקטין לבדיקה בבית חולים פסיכיאטרי נוכח התנהגות אלימה כלפי אחת מהמדריכות במעון וחשד להתקף פסיכוטי. בבדיקתו בבית החולים לא נמצאו תסמינים פסיכוטיים, אולם נמצאו תסמינים דכאוניים וחרדתיים מעורבים. הומלץ על המשך מעקב פסיכיאטרי.

8.

במסגרת דיון מעקבי הוגש תסקיר נוסף בעניינו של הקטין, אשר הצביע על שיפור בהתנהלותו. כמו כן המליץ שירות המבחן על יציאת הקטין לחופשה לליל הסדר בבית סבתו בראשון לציון בנוכחות סבתו של הקטין ואביו בלבד, כאשר האב ישמש מפקח ראשי. המדינה התנגדה לבקשה, בעיקר נוכח הקרבה למקום מגוריה של הילדה (כ- 170 מ' בלבד) ונוכח העובדה שהאב נחקר בחשד לשיבוש מהלכי משפט, אף שבסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום.

בהחלטה מיום 15.3.2015 נעתר בית המשפט לבקשת שירות המבחן. בית המשפט קבע כי אף שהקרבה למגורי הילדה אכן מטרידה, הקטין הוא נער צעיר שלא יצא לחופשות מזה כשנה, והוא הוכיח שיפור ניכר בהתנהגותו. כן נקבע כי האב מתפקד בצורה אחראית מול צוות המעון. לפיכך, הורה בית המשפט על יציאתו של הקטין לחופשה בבית סבתו מיום 3.4.2015 ועד ליום 5.4.2015 בתנאי "מעצר בית מלא" בפיקוח האב והסבתא, לצד חתימה על ערבויות צד ג' על סך של 10,000 ₪ כל אחד והפקדת ערובה במזומן בסך של 2,000 ₪.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

9.

לטענת המדינה, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לאפשר למשיב לצאת לחופשה. נטען, כי המסוכנות הנשקפת מן הקטין עודנה גבוהה, וכן כי קיימים סימני שאלה לגבי יכולתו לשלוט על דחפיו. זאת, בין היתר, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולמצבו הנפשי של הקטין שאיננו יציב. כמו כן, נטען כי הקרבה שבין מגורי סבתו של הקטין למקום מגוריה של הילדה מטה את הכף נגד יציאתו של הקטין לחופשה, הגם שמדובר בחופשה קצרה ושיש חשיבות טיפולית לשחרור הקטין לחופשה. בהקשר זה נטען, כי עובדת הימצאותו של הקטין בקרבת מקום עלולה להגיע לאוזניה של הילדה, אשר משפחתה ומשפחת הקטין משתייכות לאותה קהילה, ולכך תהיה השפעה על מצבה הנפשי.

10.

בדיון שנערך לפני היום חזרה באת-כוח המדינה על טענותיה. מנגד, ביקש בא-כוח הקטין לדחות את הערר. לטענתו, הקטין עובר תהליך שיקומי והעובדה שבית המשפט והצוות המקצועי נתנו בו אמון עד כה הפיחה במשיב תקווה. אשר לחשש הנובע מהקרבה של מגורי הסבתא למקום מגוריה של הילדה, נטען כי מדובר בחופשת חג בתנאי "מעצר בית מלא" בפיקוח האב והסבתא, כי אין המדובר במסגרת קהילתית, אלא בשכונה עירונית הטרוגנית, וכן כי אביו של הקטין, אשר נקבע כמפקח יחד עם הסבתא, הוא דמות דומיננטית ויש ביכולתו כדי לפקח בצורה טובה על הקטין.

11.

לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי העוררת (המדינה) לא הניחה תשתית עובדתית או משפטית מספקת המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא, ועל כן דין הערר להידחות.

12.

כפי שצוין בכתב הערר והוברר בדיון, המדינה שותפה לדעה כי מתן היתר למשיב לצאת לחופשה הוא חלק חיוני מהתהליך הטיפולי הנדרש לשיקומו של הקטין, והסתייגותה נובעת, בעיקרו של דבר, מהקרבה הגיאוגרפית כאמור. ואולם, אף שהחשש בשל קרבת מקום מגוריה של הסבתא למקום מגוריה של הילדה - חשש אשר לו היה ער בית המשפט קמא - איננו מופרך, נראה כי בית המשפט קמא השתכנע כי תנאי הבקרה הקפדניים שקבע לצורך מתן ההיתר ליציאה לחופשה - תנאי "מעצר בית מלא" בפיקוח האב והסבתא והפקדת ערובות שונות - מפיגים במידה רבה חשש זה באופן שמטה את הכף לטובת יציאתו של הקטין לחופשה. כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט קמא המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

13.

אשר על כן הערר נדחה.