בש"פ 2262/05 אלי אדרי נ. מדינת ישראל

על פי גרסת המשיבה כפי שמצאה ביטוי בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא, פעל העורר עד למעצרו בתחום הסחר בסמים מסוכנים. נטען, כי הוא הציע לאחד, יעקב פרץ, לבצע עבורו בלדרות של סמים, ולאחר שפרץ נתן את הסכמתו, הוא הופעל למטרה זו בשלוש הזדמנויות, בהן העביר סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 12 ק"ג. פרץ ביצע בלדרות רביעית במהלכה העביר 484 גרם של הרואין. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ועסקה אחרת בסם.

בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, ולעניין זה הסתמכה על קיומה של עילה סטטוטורית הנסמכת על מסוכנות העורר, והחשש שהוא ישבש מהלכי משפט.

ראיות המשיבה מתבססות בעיקרן על עדותם של הבלדר ואשתו שנלוותה אליו בעת ביצוען של עסקאות הסם. דא עקא, עדות הבלדר בשאלת זיהוי העורר כמי שמסר לו את הסם, עוררה תהיות אותן הגדיר השופט המלומד של בית משפט קמא כ"סדקים ברורים לעין בחומר הראיות". עם זאת, לא התרשם בית המשפט המחוזי כי העורר הנו "קורבן תמים שאינו מעורב בעבירה". על כן, ולנוכח הקשיים המתעוררים מעדותו של הבלדר, סבר בית המשפט כי חרף ההלכה הנוהגת בעניינם של הסוחרים בסמים מסוכנים, זהו מקרה בו יש לעשות שימוש בחלופה ראויה. לעניין זה נבחנה האפשרות כי אביו של העורר יפקח עליו בתנאים של מעצר בית, אולם מתסקיר שהוגש לבית משפט קמא עולה, כי אף ששירות המבחן התרשם מכנות כוונותיו של האב, היה קושי להעריך את יכולתו לשמש עבור בנו דמות סמכותית ומציבת גבולות, במיוחד כאשר מעצר-הבית אמור להיות בסביבה ממנה יצא העורר לביצוען של העבירות עליהן הוא נקרא לתת את הדין. במצב זה דחה בית המשפט המחוזי את החלופה המוצעת, אולם הוסיף כי "אם תוצג חלופה משופרת באיכותה באופן משמעותי מזו שהוצעה יהיה מקום לשקול את העניין מחדש".

בהחלטה זו לא מצאתי פגם. בית המשפט בחן בזהירות רבה את ראיות המשיבה, ולאחר שמצא כי יש בסיס למעורבות העורר בעבירות שיוחסו לו, היה מוכן ללכת לקראת העורר, ובלבד שתוצע לו חלופת מעצר ראויה. החלטה זו מאזנת כראוי את זכותו של העורר לחופש, מחד, ואת הצורך לקדם את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, מאידך, ומכאן דעתי כי דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.