בש"פ 2263/99 פלוני נ. מדינת ישראל

1.על העורר - שהוא קטין יליד 1.8.81 - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו כתב אישום בשל עבירות של אינוס קטין בן משפחה, מעשה סדום בקטין בן משפחה, מעשים מגונים בבן משפחה ותקיפה, שנעברו כלפי אחותו הקטינה, ילידת 27.3.84. לפי הנטען בכתב האישום נעשו המעשים במשך כשנתיים, בשנים 1998-1997, בתדירות של כשלוש פעמים בשבוע. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' דוויק), בהחלטתו מיום 17.3.99, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. עוד הורה, על פי המלצתו של שרות המבחן לנוער, כי העורר יועבר למוסד "גיל-עם" לצורך הסתכלות ואיבחון, למשך שלושה חודשים, "מיד עת יתפנה מקום במוסד". בתום התקופה יימסר דו"ח לבית המשפט והעורר יוחזר למעצר, אלא אם כן יוחלט אחרת.

2.בא כוח העורר בעררו ובטיעוניו לפני טען כי בית המשפט המחוזי "לא שת ליבו לסתירות, לתמיהות ולפירכות העולות מחומר החקירה". אינני רואה צורך לחזור ולעמוד על פרטי טענותיו ועל פרטי הראיות שבידי המדינה. אצא ידי חובתי אם אומר כי כמו בית המשפט המחוזי סבורני גם אני שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמות וכי מתקיימת עילת מעצר.

אשר לחלופה למעצר הציע בא כוח העורר כי העורר יורחק מבית משפחתו שביפו לדירה של ידידת משפחה המתגוררת באשקלון, שהסכימה לפקח עליו. אולם, בבדיקה שערך שרות המבחן לנוער התברר כי הדירה שבה מדובר היא בת שלושה חדרים, והגברת שבה מדובר היא כבת שבעים ושש, שעלתה מארצות הברית בשנת 1995 ומתגוררת בדירה עם נכדתה בת התשע. אפילו הייתי סבור שיש מקום לנקוט חלופה למעצר נראה לי שאין לקבל את החלופה שהציע בא כוח העורר, שזולתה לא הציע אחרת. חוששני שפיקוח כזה אין בו די וגם הקירבה היתרה של העורר לקטינה המתגוררת באותה דירה יש עימה סכנה. צדק, אפוא, שרות המבחן בקבעו שאין לראות בכך "חלופת מעצר ראויה".

3. הערר נדחה.

בשולי החלטתי - המשאירה את החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה - אעיר כי ראוי שקליטתו של העורר במוסד "גיל-עם", האמורה להיות בחודש אוגוסט, תוקדם ככל האפשר.