בש"פ 2269/12 יוסף גוטמן נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לרשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתאריך 28.2.2012 (כב' השופט צ' קאפח ), בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מ' לנדמן ) לבטל את בחינת שילובו של המבקש בהליכי גמילה, טרם מתן גזר דין בעניינו.

בפתח הדברים אביא את תמצית העובדות הצריכות להכרעה.

2.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות, גניבה וקבלת נכס שהושג בעוון, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. נוכח העובדה שהמבקש הסביר שהוא ביצע את המיוחס לו בשל התמכרות לסמים מסוכנים, הורה בית המשפט הנכבד על הגשת תסקיר, וזאת על מנת לבחון אפשרות לשלב את המבקש בהליכי טיפול וגמילה, טרם מתן גזר הדין. בהתאם לכך הגיש שירות המבחן תסקיר, אשר המליץ על שילובו של המבקש בקהילה טיפולית. בית המשפט הנכבד קמא נעתר להמלצת שירות המבחן, והפנה את המבקש לביצוע בדיקות רפואיות וראיון קבלה בקהילה הטיפולית "הדרך".

3.

המדינה הגישה ערר על ההחלטה האמורה – לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי למבקש עבר בעייתי של בריחה ממוסדות שיקום, שאותו הוא לא גילה לבית המשפט השלום הנכבד. בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את הערר והחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שייבחן את כלל הנתונים בתיק – מחדש.

4.

בית משפט השלום הנכבד בתל-אביב-יפו הורה על קבלת תסקיר משלים. בתסקיר הנ"ל מסר שירות המבחן כי המבקש עזב במועד מסוים את קהילת "בית חם" שבה שהה, מבלי שהדבר יותר לו. עמדתו של המבקש היתה כי הגורמים באותה קהילה טיפולית אינם דוברים אמת, ואולם בית המשפט הנכבד לא קיבל עמדה זו והורה, נוכח האמור בתסקיר, על ביטול המשך בחינת שילובו של המבקש בקהילה טיפולית.

5.

המבקש הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, אשר נדחה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, מחוסר סמכות. המבקש הגיש בקשה לרשות ערר על החלטה זו, אשר התקבל, בהסכמת המדינה (בש"פ 7983/11). בהתאם לכך הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה ידון בערר לגופו. בעקבות זאת דן בית המשפט המחוזי הנכבד בערר, ולבסוף הוא החליט כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום פעם נוספת, וזאת בעקבות אי-בהירות מסוימת בנוגע לנסיבות עזיבתו של המבקש את הקהילה הטיפולית "בית חם".

6.

בית משפט השלום הנכבד דן בעקבות ההחלטה הנ"ל בעניינו של המבקש בשלישית, וגם הפעם החליט שאין מקום לנסות ולשלב את המבקש בהליכי שיקום. נימוקו של בית המשפט הנכבד לעניין זה נשען על העובדה כי מבירור שערך שירות המבחן הסתבר, שעמדתו של המבקש לעניין עזיבתו את הקהילה הטיפולית "בית חם" סתרה את זו שנמסרה על ידי העובדים באותו מוסד. נתון זה הצטרף לשורה ארוכה של נסיבות אחרות שנראו כמקשות על שילובו של המבקש בקהילה טיפולית, ובהם התנהגותו המניפולטיבית של המבקש בעבר מול שירות המבחן וגורמים מטפלים אחרים, עברו הפלילי המכביד, ועוד. בסיכומו של דבר ציין בית משפט השלום הנכבד כדלקמן: "במכלול אינני רואה עצמי נותן אמון בנאשם [המבקש כאן; תוספת שלי – ח"מ ] ..." (ראו: החלטה מתאריך 19.2.2012, עמודים 4-3).

7.

המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה בתאריך 28.2.2012 את הערר – ומכאן הבקשה שלפניי.

8.

המבקש טוען כי שגה בית משפט השלום הנכבד, עת קבע שאין מקום לשלבו בהליך שיקומי, ובהתאם לכך הוא גורס כי יש לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר סירב להתערב בהחלטת בית משפט השלום. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לשינוי בעמדתו של בית משפט השלום הנכבד, לאחר קבלת התסקיר המשלים

המבקש סבור כי אין לבטוח בגורמים שמסרו את המידע בעניינו בקהילת "בית חם", שאינם אמינים, לשיטתו.

9.

המדינה, לעומת זאת, סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, והיא מבקשת כי אמנע מלהתערב בה.

10.

דין הבקשה לרשות ערר – להידחות , וזאת מבלי להכנס להיבטים דיוניים שהיא עשויה היתה לעורר בנסיבות.

כידוע, ככלל, רשות ערר ב"גלגול שלישי" בהליכי מעצר איננה ניתנת, אלא מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים, או בהתקיים טעמים חריגים המצדיקים התערבות (ראו: בש"פ 9583/11 אלטלאלקה

נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.12.2011). מקרה זה איננו נופל לגדרי החריגים לכלל האמור. טענות המבקש לפני קשורות בצורה הדוקה לעניינו הפרטי, ואין בהן מימד עקרוני המצדיק מתן רשות ערר. הדברים נאמרים ביתר שאת מקום בו המדובר במכלול שאליו נדרש בית משפט השלום הנכבד כבר שלוש פעמים , ועל החלטותיו התקיימה ביקורת שיפוטית נרחבת על ידי בית המשפט המחוזי, ובמקרה אחד אף על ידי בית משפט זה. דין הבקשה להידחות, איפוא, ולו מטעם זה בלבד.

11.

למעלה מן הנדרש אציין בקצרה כי לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד גם לגופו של עניין. די אם אזכיר בהקשר זה את העובדה כי המבקש לא דייק בתיאורו את נסיבות עזיבתו את קהילת "בית חם", ואת עברו הפלילי המכביד (ראו נספח ט'

לבקשה לרשות ערר). בנוסף לכך אדגיש כי אני נותן משקל מוגבר במכלול להתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית משפט השלום הנכבד מן המבקש, ולעובדה כי בית המשפט האמור סבר בסופו של דבר כי אין לתת בו אמון בכל הקשור לשילוב בהליכי גמילה, טרם מתן גזר הדין.

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת.