בש"פ 2291/18 מדינת ישראל נ. נוי חדד

1.

ענייננו בבקשה ראשונה להארכת מעצרה של המשיבה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

העובדות הצריכות לענין פורטו בהרחבה בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן מיום 30.10.2017 בבש"פ 7345/17 ולכן איני רואה לחזור על הדברים.

2.

כפי שציינה המבקשת בהגינותה, המשפט טרם החל, בין היתר, בשל עיכוב בהעברת חומרי החקירה להגנה.

אכן נקבעו חמישה מועדי הוכחות לחודש מאי, אך כעת, כשעומדות רגלינו בפתח ההארכה הראשונה, ברי כי תידרשנה עוד הארכות נוספות, באשר קשה להניח שהמשפט יסתיים בשלושת החודשים הקרובים.

3.

לא אכחד כי החשש לשיבוש מהלכי משפט שהעלה השופט פוגלמן בהחלטתו הנ"ל אינו חשש של מה בכך, מה עוד שתסקירי שירות המבחן, ככל שהם מתייחסים למשיבה, אינם מלהיבים בלשון המעטה.

יחד עם זאת, הבאתי בפני את הנתונים הבאים: המשפט טרם החל; המפקחים שהוצעו הם מפקחים ראויים; למעשה זה מעצרה הראשון של המשיבה ויש להניח כי זו הפעם הפנימה את לקחה; כל הנאשמים האחרים בפרשה שוחררו זה מכבר. על רקע נתונים אלה יש להוסיף גם את מצבה הבריאותי המיוחד של המשיבה כפי שעולה מהמסמכים, ואיני רואה לפרט.

4.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומורה על שחרורה של המשיבה אך זאת בתנאים הבאים: איזוק אלקטרוני; מספר מפקחים; ערבויות בטחונות והפקדות; וכמובן כי המשיבה תמנע מליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהעדות או מהנאשמים האחרים בתיק – כל התנאים ייקבעו בהתאם לשיקול דעתו ולחוכמתו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא מתבקש לקבוע את הדיון בעניינה של המשיבה כבר בימים הקרובים וכמובן עוד לפני חג הפסח, ובשלב זה אני מאריך לשם כך את מעצרה של המשיבה עד ליום 29.3.2018 ועד להחלטה אחרת.