בש"פ 2296/20 מוניר אלעסוי נ. מדינת ישראל

ראשית דבר יצוין כי הדיון מתקיים אל מול העוררים באמצעים הטכנולוגיים הנוהגים בימים אלה לנוכח מגפת הקורונה ותקנות שעת חירום. לאחר שמיעת טיעוני באי כוח הצדדים הבעתי את דעתי כי אין מקום לשלול על הסף אפשרות של מעצר העורר 1 באיזוק אלקטרוני. כך במיוחד בהינתן העובדה שבחלוף כשמונה חודשים מעת שהוגש כתב האישום המשפט טרם החל, ולנוכח מצב החירום שבו אנו מצויים יש חשש גם מטעם זה להימשכות ההליכים. עם זאת הבעתי דעתי כי תנאי לבחינת אפשרות של מעצר באיזוק הוא קבלת תסקיר מאת שירות המבחן, שייתן דעתו למאפייניו של העורר 1 ולאפשרות זו. אלא שנכון לעכשיו, בשל המצב, כפי שהבנתי מבא כוח המשיבה, אין אפשרות מעשית לעריכת תסקיר; ולפיכך ייערך התסקיר בעת שניתן יהיה, ובא כוח העורר יפנה בבקשה מתאימה לצורך זה.

משהבעתי עמדתי כאמור והמלצתי את שהמלצתי, ולאחר התייעצות טלפונית עם מרשו, העורר 1, הודיע בא כוח העוררים כי איננו עומד עוד על הערר של העורר 1 לעת הזו, ועם זאת הוא שומר על טענותיו ככל שתתבקש הארכת מעצר ביחס אליו בתום תשעה חודשים מאת הגשת כתב האישום. למען הסר ספק, אין באמור משום נקיטת עמדה ביחס להיתכנות המעצר באיזוק; ולאחר מתן התסקיר בבוא העת, העניין יובא בפני בית המשפט המחוזי ככל שבא כוח העורר 1 ימצא לנכון לפנות בבקשה לעיון חוזר, ובית המשפט יחליט כחוכמתו.

ביחס לעורר 2, בפתח הדיון ולאחר ששמע את דברי בית המשפט, הודיע בא כוח העורר כי איננו עומד על הערר ביחס אליו.

סופו של דבר לנוכח האמור לעיל, הערר ביחס לשני העוררים נדחה.