פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2299/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מוחמד מוחסיין
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ט בניסן התשע"ג
(9.4.2013)
בשם המבקשת:
עו"ד אייל כהן
בשם המשיב:
עו"ד עאטף פרחאת
החלטה
1.
בעקבות הערות בית המשפט ולאחר שדווח כי התנהלו מגעים בין באי-כח הצדדים בהקשר לבקשה שלא הסתייעו – בא-כח המשיב הודיע, במהלך הטיעון, על דעת מרשו, כי הוא מוכן להסכים לבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, שיימנו החל מתאריך 9.4.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 15766-07-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. יחד עם זאת, בא-כח המשיב ביקש כי תישמר למרשו האפשרות להציע חלופת מעצר שתענה לתנאים שהונחו ב-בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל (9.1.2012) ) להלן: עניין זלום ), היה ויסתבר כי תידרש הארכת מעצר נוספת לגבי המשיב. כן ביקש בא כח המשיב כי ההליך המתנהל בתיק הפלילי כנגד המשיב יואץ, במידת האפשר.
בא-כח המבקשת הודיע בתגובה כי בא כוח המדינה יגיש בקשה להוספת תאריכי שמיעה בתיק, אך לגבי
חלופת המעצר הוא הדגיש כי כל זכויות המדינה וטענותיה שמורות לה לגבי חלופת המעצר האמורה ככל שתוצע, לרבות זכותה של המדינה להתנגד לעצם האפשרות של המשיב להשתחרר לחלופת מעצר כאמור.
2.
נוכח האמור בפיסקה 1 שלעיל, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, שיימנו החל מתאריך 9.4.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 15766-07-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.
למשיב שמורה עם זאת הזכות להגיש בקשה לשחרורו לחלופת מעצר, ואולם זאת בשני תנאים :
(א)
אם יסתבר לקראת תום תקופת המעצר הנוכחית כי סביר שתידרש הארכת מעצר נוספת.
(ב)
חלופת המעצר המוצעת האמורה תענה לפחות לתנאים שנקבעו ב עניין זלום .
3.
רשמתי לפני את הודעת המבקשת כי היא תגיש בקשה לקביעת מועדים נוספים לניהול ההוכחות בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד ואת הצהרת בא-כח המשיב כי יסכים לבקשה כאמור, והכל מתוך תקווה שבדרך זו ניתן יהיה להשלים, בתקופת מעצר זו למצער את שמיעת הראיות בתיק.
4.
למען הסר ספק אבהיר לבסוף – כי היה ותדרש הארכת מעצר נוספת, כאמור לעיל ותוצע חלופת מעצר לפי תנאי עניין זלום , כי אז יתבקש לגביה תסקיר חלופת מעצר, ולאחר הגשתו – בית המשפט המחוזי הנכבד יזקק לשאלה אם יש בכלל מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר כלשהי, ורק אם יגיע למסקנה חיובית, יבדוק את החלופה שתוצע כאמור לגופה. אין צורך לומר כי בית המשפט המחוזי שיעסוק במקרה כזה בענין – יחליט בו כטוב בעיניו.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"ג (9.4.2013).
ש ו פ ט