בש"פ 230/09 סברי אבו עדרה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ביתן) מיום 31.12.08 להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי כתב אישום ובו שלושה אישומים. באישום השני, שהוא הראשון בסדר הכרונולוגי, מיוחסות לעורר עבירות של אחזקת נשק, איומים והיזק בזדון. באישום השלישי, שהוא השני בסדר הכרונולוגי, מדובר על עבירות של אחזקת נשק, איומים וירי באזור מגורים. האישום הראשון, שהוא דווקא האחרון בסדר הדברים, מייחס

לעורר את העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

שני האישומים האחרונים נוגעים לסכסוך ארוך בין משפחתו של העורר לבין משפחת אבוסביתן. האישום השני מתאר אירוע שהתרחש, כפי הנראה, ביום 12.9.08 בגדרו התנגש העורר באמצעות רכבו ברכב של בני המשפחה האחרת ובהמשך ירה יריות באוויר במטרה לאיים על בני אותה משפחה. האישום השלישי מדבר אף הוא על ירי והפעם לעבר כלי רכב של המשפחה היריבה ביום 23.9.08. האישום הראשון מתאר התרחשות ביום 28.10.08 שבמסגרתה ביקשו אנשי משטרה לבושים אזרחי לעצור את העורר בשל מעורבותו באירועים הקודמים. לפי המתואר בכתב האישום, סימנו אנשי המשטרה לעורר, שנסע בכלי רכב, כי יעצור והוא נמלט מהם בנסיעה פרועה תוך שהוא מסכן אנשים שנמצאו בסביבה.

3.

בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה לעניין שלושת האישומים וכן עילת המעצר. בפניי בית משפט קמא הונח תסקיר מעצר. בתסקיר נאמר כי לדעת שירות המבחן אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לעקר את הסיכון הנשקף מפני העורר.

4.

הסניגור המלומד העלה השגות שונות הן בכל הנוגע לחומר הראיות והן בנוגע לתסקיר ואף לגבי נקודות מסויימות בהחלטתו של בית משפט קמא. כך נטען, בין היתר כי בתדפיס מן המרשם הפלילי קיימות טעויות מסויימות וכי אלו השפיעו על התייחסותו הבלתי

חיובית של שירות המבחן. כמו כן נטען, כי בהחלטתו של בית המשפט יש התייחסות מסוימת לסרט צילום. בהחלטה של בית משפט קמא נאמר כי בסרט נראה הבזק של ירי וזאת בהקשר לאישום השלישי. הסנגור המלומד טען, כי צפייה בסרט מגלה שלא נראה בו כל הבזק. יצויין, כי בא כוח המשיבה אישר שאכן לא נראה הבזק לפחות באחד מהסרטים.

5.

הגעתי למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

חרף טענותיו של הסנגור באשר לתשתית הראייתית נראה לי שצדק בית המשפט המחוזי במסקנתו, כי קיימות ראיות לכאורה וזאת בנוגע לכל שלושת האישומים. אסתפק בהתייחסות לאישום הראשון: נטען, כי העורר לא ידע שאלה שרדפו אחריו היו אנשי משטרה וחשש שמדובר בבני המשפחה היריבה המנסים לפגוע בו. אף אם היה ממש בדבר ככל המדובר בתחילתו של המרדף, הרי תוך כדי המרדף התקרבו שני כלי הרכב, זה של העורר וזה של אנשי המשטרה, האחד לשני ונראה, כי בוודאי באותו שלב זיהה העורר שמדובר באנשי משטרה. גם בעניין האישומים השני והשלישי קיימת תשתית מוצקה וזאת בדברי עדים שונים מבני המשפחה היריבה.

6.

בא כוח המשיבה הסכים, כי במרשם הפלילי קיימות טעויות מסויימות ככל שמדובר בעבר הפלילי של העורר. יחד עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלחובתו רשומות עבירות מסוגים שונים וכי מעל ראשו תלויים שני מאסרים מותנים בני הפעלה, האחד בן 10 חודשים והאחר בן 7 חודשים. בנסיבות העניין ולאור העבר הפלילי מסופקני אם היה כלל מקום לבקש שיוגש תסקיר מעצר. מכל מקום, משהתסקיר אינו ממליץ על קבלתה של החלופה שהוצעה, בוודאי ובוודאי שאין מקום לשימוש בחלופת מעצר.

7.

הערר נדחה. ראוי שפרקליטות המדינה תדאג לכך שתיערך בדיקה של הרישום הפלילי המתייחס לעורר על מנת שהטעון תיקון אומנם יתוקן.