בש"פ 2301/97 שקולניק יצחק נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין עבירת אינוס לפי סעיף 345(א), בנסיבות המיוחדות של סעיף 351(א) לחוק העונשין, בשל עבירות שעל פי הנטען ביצע בבתו הקטינה.

עם הגשת כתב האישום ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום עדותה של המתלוננת. בערר שהוגש מטעמו ונשמע בפני, הוריתי על שחרורו בתנאים של חלופה למעצר, לפיהם הורחק המערער מאיזור מגוריו בקרית מלאכי, והוטל עליו להימצא בתנאי פיקוח המגבילים את תנועתו בישיבה בצפת, וזאת עד תום ההליכים.

עתה נסתיימו עדויות התביעה בתיק, והעורר פנה בבקשה לבית המשפט המחוזי לשנות את תנאי השחרור בערובה ולאפשר לו לשוב לאיזור מגוריו ולנהל את עסקו, תוך שהוא מוכן להמנע מלקייים קשר עם בתו המתלוננת. בקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן הערר שבפני.

כנימוק עיקרי לבקשתו, מציין בא-כוח העורר, כי המתלוננת חזרה בה בעת הדיון במשפט מגירסתה המפלילה, וכי עדויות יתר בני המשפה תמכו אף הן במרשו, ולפיכך חל כרסום משמעותי בראיות התביעה. כן טען כי לא קיימת עוד סכנה של השפעה על עדים.

עיינתי בפרוטוקול הדיון שהוגש לי על ידי בא-כוח העורר, ובו עדותה של המתלוננת אשר, כאמור, חזרה בה. אינני רואה להתייחס בשלב זה לתוכן העדויות ולמסקנות המתבקשות מחומר הראיות ומגירסת המתלוננת בבית המשפט. מכל מקום, תמימת דעים אני עם שופט המלומד של בית המשפט המחוזי אשר סבר כי בנסיבות מקרה זה, חזרתה של המתלוננת מגירסתה במשטרה איננה נסיבה שמצדיקה שינוי בתנאי השחרור בערובה.

כבר ציינתי בהחלטתי הקודמת, כי ניכרה בדברי המתלוננת מצוקה קשה ונוגעת ללב, ואין ספק כי מערכת היחסים המורכבת הנובעת מעדותה של ילדה נגד אביה ופוגעת במשפחה כולה, מחייבת בחינה מדוקדקת של משקל הראיות ומהימנותן על ידי הערכאה ששמעה את העדים ויכולה הייתה להתרשם מהופעתם ומדבריהם.

במצב דברים זה, מקובלת עלי טענתה של באת כוח המדינה, כי מן הראוי לאפשר המשך שמיעתו של המשפט תוך עשיית כל מאמץ להגן על שלומה הפיזי והנפשי של המתלוננת, והחשש לאלה לא בהכרח פג לאחר שסיימו עדי התביעה את עדויותיהם בנסיבות המיוחדות של תיק זה.

המשפט מתקרב לסיומו, ובא-כוח העורר הודיעני כי פרשת ההגנה תהיה קצרה.

בנסיבות אלה, יש לקוות כי בית המשפט המחוזי יעשה הכל כדי לסיים את שמיעת הראיות בהקדם.

אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולשנות מהחלטתי הקודמת.

הערר נדחה.